טולקו אורגיין רינפוצ'ה: שיעור דהרמה

שיעור שניתן לפני שנים רבות על ידי טולקו אורגיין רינפוצ'ה, מורה הדזוגצ'ן הדגול, והופץ לאחרונה על ידי פקצ'וק רינפוצ'ה, נכדו ותלמידו. זהו החלק הראשון.

עברית: מיכל סחף

הגוף האנושי יקר הערך:

הגוף הנמצא ברשותנו כעת קרוי הגוף האנושי יקר-הערך. בעולמנו זה קיימים יצורים חיים רבים לאין-מספר, והטוב שבכולם הוא הגוף האנושי היקר הזה, אשר קשה מאוד לשוב ולהשיגו. בלתי אפשרי הוא להשיג את הגוף האנושי היקר באמצעות צבירת מטען קארמטי שלילי. רק באמצעות צבירת זכות בחייך הקודמים, ובאמצעות יתרה גדולה של קארמה חיובית, ניתן להגיע לגוף כזה.

ההיוולדות כאדם כמוה כהגעה לאי של אבנים יקרות. אם לא ניקח משם דבר, נשב בחיבוק ידיים ונחזור הביתה בידיים ריקות, מה תהיה התועלת? כיצד אם כן נהפוך את לידתנו היקרה כבני-אנוש למשמעותית? רק באמצעות תרגול הדרך הרוחנית יכול אדם להעניק ערך וחשיבות לגופו האנושי. בלעדי זאת, אינך אלא אדם רגיל הלכוד בגוף אנושי רגיל.

ומדוע קרוי הגוף האנושי "יקר"? בזכותו של הגוף הזה, יש ביכולתנו להקשיב לשיעורים ולאחר מכן ליישמם. אם נבזבז דבר יקר שכזה, הרי זהו ההפסד הגדול ביותר שניתן להעלות על הדעת. אם לא נתרגל את הדהרמה, איננו שונים מבהמה. לכן עלינו להתמיד בתרגול הדהרמה באמת ובתמים.

תרגול הדהרמה:

על מנת לתרגל את הדהרמה עלינו להיות בעלי אמון, התמדה ותבונה. אמון פירושו אמון וביטחון בדהרמה, בתורות, ובזה שנתן את התורות, הבודהה. אמון מלא בבודהה ובתורותיו מוביל לאמון מלא בסנגהא, אלה המחזיקים בתורת הבודהה, ולפיכך להכרת-תודה כלפי הסנגהא. אנו זקוקים לאמון בשלושת אלה (בודהה, דהרמה, סנגהא).

התמדה מתייחסת לכך שבכל עבודה שניקח על עצמנו, אם נתחיל ולא נסיים, העבודה לעולם לא תבוא לידי גמר. הדבר המביא אותך להשלמת העבודה קרוי התמדה.

תבונה או חכמה היא, ראשית כל, מה שאנו מפיקים מהאזנה לשיעורים, הרהור אודותיהם ויישומם. כאשר אתה שומע דבר-מה ומתעוררת בך מידה של אמון וביטחון, נולדת בך תובנה מסוימת, וזהו הידע הנרכש מלמידה. בהמשך נולד הידע הנובע מהרהור והידע הנובע מתרגול המדיטציה, ואז האמון והביטחון הם מלאים. לכן אמון הוא הרוח המנצחת. העדרו של אמון הוא חיסרון גדול.

בהעדר חמלה ואמון קשה מאוד לחדור אל לב-לבה של הדהרמה, כמו אדם שבראותו בודהות ובודהיסטוות עפים בשמיים תופס זאת כהתרברבות לשמה, ובראותו יצור שרוע על האדמה כשמעיו משוסעים, כל שיש לו לומר הוא שזו כנראה הקארמה שלו, וכולם מתים בסוף.

חמלה ומסירות:

חמלה ומסירות אינן צריכות להיות מראית-עין או מס-שפתיים בלבד. הן צריכות לנבוע מעומק ליבנו. אמון בבודהה ובתורתו צריך לנבוע מהערכה כנה. על האמון להיות כה חודר עד שדמעות זולגות מעינינו ושערותינו סומרות, תחושה שקשה להישאר בה. מלמול סתמי של כמה מילים איננו מספיק. בחושבנו על אחרים עלינו לחוות את החמלה הנובעת מהמחשבה כי כולם היו הורינו, כי הם אינם יודעים מה לעשות, הם יוצרים כאב וסבל רבים כל כך לעצמם ולאחרים, ואינם מודעים לכך. הם אינם יודעים דבר אודות האמת המוחלטת, המצב האמיתי של סמדהי, ולכן הם נודדים מתקופת חיים אחת לאחרת, בשרשרת הסמסרה הבלתי-נגמרת.

אלה המלאים בחמלה עזה ליצורים החיים ובמסירות בלתי-מעורערת לישויות המוארות, יקבלו ללא ספק את ברכתם של הבודהות והבודהיסטוות. מס שפתיים והעמדת פנים של רחמים כלפי כל היצורים וכבוד כלפי הישויות המוארות – אין די באלה כדי לזכות בברכה. יש צורך בכנות מלאה. הסימנים לקבלת הברכות הם כאשר אינך צריך עוד להתאמץ על מנת להיות טוב-לב וחומל, משום שהדבר קורה מאליו, ואינך צריך להתאמץ לנהוג בכבוד, משום שגם זה קורה מאליו. אלה הם הסימנים. אמון טבעי בתורות ובהשלכותיה של הקארמה הם ההישג האמיתי של תרגול הדהרמה. זהו הסידהי האמיתי.

המשך השיעור: קבלת הברכות, טבע בודהה, השיטה העילאית

הצטרפות לקבלת חדשות הבלוג

חזרה לדף הראשי של הבלוג