שיעור שהופץ לאחרונה (06/10/2011) על ידי פקצ'וק רינפוצ'ה לתלמידיו.
עברית: שלמה שנטידווה שפרינגר
עריכה: מיכל סחף
חברים יקרים, קרובים ורחוקים.
ברכות לכולכם מעמק קטמנדו. בזמן שאתם מקבלים ממני הודעה זו, רבים מכם מתכוננים ללכת לישון ואחרים לקום ולהתעורר. אולם היכן שתהיו, אני מקווה שאתם ואהוביכם מאושרים ובריאים. היום שוב העשירי לחודש בלוח הירחי ולפיכך יומו של גורו רינפוצ'ה! וכמו עם הודעות רבות אחרות שאני שולח אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם בכל אחד מימי גורו רינפוצ'ה בשלוש שנים האחרונות, אני מקווה שגם הודעה זו תשמש לכם תזכורת עדינה לא לסטות מן הדהרמה.
ועכשיו, נמשיך מהקטע שהפסקתי בחודש שעבר מתוך "קריאה לגורו מן המרחקים". בפעם האחרונה דיברנו אודות ארבעת ההרהורים המקדימים: סמסארה, הלידה יקרת-הערך בגוף אנושי, ארעיות וקרמה. היום נעסוק בשמונת הפגמים, וייתכן שנעסוק בנוגדנים להם בהודעה הבאה.
1. יהירות
"אף-כי פגמיי גדולים כהר, אני שומר אותם לעצמי.
אף-כי פגמיהם של אחרים קטנים כגרגרי הסומסום, אני מכריז עליהם בראש חוצות.
אף-כי חסר אני את הקטנה שבסגולות, אני מתרברב בגדולתי.
אני קורא לעצמי מתרגל של הדהרמה, אך התנהגותי הפוכה ממנה.
גורו חשוב עליי, הבט בי בחמלה.
ברך אותי שגאוותי האנוכית תישכך.”
ובכן, היהירות כאן שונה מהיהירות הרגילה, בה אתם מחשיבים את עצמכם כאנשים גדולים ומסתכלים על האחרים מלמעלה. כאן היהירות היא סמויה. יש לכם אינספור פגמים, אבל אתם מנסים להסתיר אותם. למישהו יש בעיה, אותה אתם מנסים לחשוף בפני אחרים לא באופן ביקורתי, אלא כך שבעקיפין אתם מציגים את עצמכם כאילו הייתם חופשיים מהפגם האמור ולכן גם טהורים. אין לכם הרבה איכויות טובות אבל אתם חושבים שיש לכם הרבה מהן, וזוהי דרך נפוצה מאוד לראות כך את עצמכם. אתם קוראים לעצמכם מתרגלי-דהרמה, אבל מה שאתם עושים אינו דהרמי.
המורה הגדול אטישה חשב שהבין היטב את הטנטרה. כשהיה בבודהגאיה ראה שתי דאקיניות שעפו בשמיים ונשאו עימן כתבים זוהרים במיוחד. אטישה שאל, “מהם הכתבים האלה?” והדאקיניות ענו, “אלה הם כתבים טנטריים שמעולם לא ראית או לא קראת קודם לכן.” הוא הזדעזע. לאחר מכן באו עוד שתי דאקיניות שנשאו אוסף קטן יותר של כתבים שזהר פחות, והוא שאל אותן, “ומהם הכתבים האלה?” הדאקיניות ענו, “אלה הם הכתבים הטנטריים שאתה כבר יודע.” בדרך זו, גאוותו של אטישה על ידיעותיו בטנטרה פחתה. בתרגול הדהרמה, הדבר הראשון שאתם צריכים הוא להיות כנים עם עצמכם.
בתרגול של הדהרמה, קודם כל עליכם להיות כנים עם עצמכם. פעם ראיתי סרט שבו הייתה קבוצה שנקראה "קבוצת כנות”. אחד מחברי הקבוצה שהיה ליצן, הוריד מעל פניו את אפו האדום ואמר לכולם, “אני שונא את כולכם!” זו לא הכוונה בכנות ויושר, הכוונה אינה להטחת אשמה בכולם. כנות משמעה לדעת את הרגשות השליליים וההרגלים הרעים שלכם, וזהו הצעד הראשון. שנית, כשאתם רואים את פגמיהם של אחרים, עליכם להיות בעלי תפישה טהורה. למשל, לכל תלמידיו של קהנפו נגאצ'ונג הייתה האיכות של התפישה הטהורה. מעולם לא הטיחו ביקורת באחרים, ובביקורת הכוונה כאן לניסיון תוקפני להוכיח שמישהו אחר טועה. שלישית, עליכם להיות ענווים. אתם יכולים לראות איכות זו בכל מורי העבר – מורים גדולים כמו שאנטידווה ווימלהמיטרה. בחיבורו דרך הבודהיסטווה, שאנטידווה אומר שאינו מורה גדול, וגם שאינו מלומד במיוחד. ואילו המורה הגדול וימלהמיטרה אמר, “אינני יודע את תורתו של הבודהה, ולא אוכל להסביר את הבנותיי, אלא רק לצטט את דבריו ולהסביר את מה שאוכל.” זהו וימלהמיטרה הגדול! לכן, כדי להיות מתרגלי-דהרמה טובים וללא יהירות מתרברבת, אתם צריכים כנות, תפישה טהורה וענווה.
2. הצמדות לאגו
"בתוכי, אני מסתיר את האויב המושבע - שד ההאחזות באגו.
כל מחשבותיי רק גורמות להתעצמותם של הרגשות השליליים,
והתוצאות של כל מעשיי נעדרות את הסגולה הטובה.
מאחר שטרם אף פניתי אל עבר הדרך לשחרור,
גורו חשוב עליי, הבט בי בחמלה,
ברך אותי שההצמדות לעצמי תיכרת מן השורש."
משמעות הדרך לשחרור היא למעשה הדרך לחיתוך האגו שלכם. ראו איך ההצמדות לאגו פועלת. אם תחשבו היטב, תראו שהאגו שלכם יפיל אתכם, ולמרות זאת אתם מחביאים את ההצמדות אליו עמוק בתוככם. איך תוכלו לראות את זה? באופן רגיל, אנחנו אומרים שיש לנו פנים, אבל כששואלים אותנו האם אנחנו יכולים לראות את פנינו שלנו, אנחנו יודעים שלא, כיוון שהעיניים מביטות החוצה וקדימה מולנו. אנחנו זקוקים למראה כדי להביט בפנינו שלנו. באופן דומה, המראה בה נוכל לראות את ההצמדות לאגו שלנו היא באמצעות ההתבוננות בכך שכשיש לנו מחשבות טובות אנחנו נצמדים אליהן, וכשיש לנו מחשבות רעות אנחנו כועסים. איננו יכולים לשחרר את הדעות שלנו ולהניח להן. בבסיסן, כל המחשבות שעולות בתודעתכם קשורות לרגש שלילי כלשהו, וזוהי ההוכחה לכך שיש לכם אגו חזק מאוד. למשל, כשיש בנו חמלה אנחנו מרגישים טוב וכשיש בנו כעס אנחנו מרגישים רע. אבל מיהו זה שמרגיש טוב או רע? אם תתבוננו מקרוב, תוכלו לראות את ההצמדות החזקה מאוד לאגו, אולם ממרחק נדמה שאינכם נצמדים לאגו שלכם כלל.
בכל מעשה או פעולה שתעשו, בין אם במחשבה, דיבור או בתנועה, לרוב התוצאות תהיינה נעדרות סגולות טובות, וזאת משום שבדרך כלל יש לכם רגשות שליליים ושיפוט בכל מה שאתם עושים. למשל, כשאתם מקשיבים לשיעור דהרמה, כולכם חשבתם אודות בודהיצ'יטה טהורה ואמיתית, ועל כך שקיבלתם את הלימוד הזה כדי להיטיב ולהועיל לכל היצורים החשים כך שישיגו את ההארה. עליכם להרגיש עמוק בתוככם, באמת ומעומק לבכם, שאין לכם דבר להסתיר או לאבד, וזה חשוב. לכל הדהרמה שתרגלנו עד עכשיו אין תוצאות, וזאת מכיוון שהמניעים שלנו אינם ראויים. מדוע? מלפנינו הבורות, מכשולים מימין ומשמאל, והאגו באמצע. כל המחשבות שלכם קשורות לרגשות שליליים, וכל המעשים שלכם נראים דהרמיים אבל למעשה הם אינם דהרמיים כלל. למשל, הרבה אנשים עושים "קורה” (הקפות) מסביב לסטופה שבבודהה, אבל בדרך הם עסוקים ברכילות, פלירטוטים וכד'. הם עושים את מה שהם עושים למען אושר המובסס על האגו. זוהי לא הדרך הנכונה של הדהרמה. אנא ממך גורו, ברך אותי שהאגו שלי יכרת ודרכי תהיה לדרך אל השחרור.
3. קוצר-רוח, חוסר סבלנות
"עם מעט שבח או גינוי, באה מידה רבה של שמחה או צער.
אל מול מילים קשותס ספורות, אני מרפה ממגיני, אורך-הרוח.
למרות שרואה אני את האומללים, איני חש כל חמלה.
כשנקרית על דרכי הזדמנות לגלות נדיבות, אני אזוק על ידי חמדנותי.
גורו חשוב עליי, הבט בי בחמלה.
ברך אותי שתודעתי תתמזג עם הדהרמה."
יש כאן ארבע נקודות. הראשונה היא, שאנו חשים בשמחה כשאנשים מהללים אותנו וחשים בצער כשמבקרים אותנו. השניה, שבכל פעם כשמישהו אומר משהו רע אודותינו אנחנו מאבדים את סבלנותנו. השלישית היא, שכשאנחנו רואים מישהו שכלפיו עלינו לחוש חמלה, איננו חשים חמלה. והרביעית, כשאנחנו רוצים לתת משהו למישהו, הקמצנות אוחזת בנו.
כשהרגשות שלנו מושפעים בקלות מאנשים אחרים, הנקודה הראשונה מצביעה על כך שחסרה לנו ההבנה של הריקות. אם אתם יכולים לשמור על הריקות בצורה הנכונה, כשאנשים יבקרו או ישבחו אתכם, הדבר לא ישפיע עליכם. יש לכך כמה רמות. בהתחלה, תהיה השפעה רגשית, אבל אם תתרגלו היטב, היא תפחת, והששפעה העיקרית תהיה של התחושות בלבד. לאחר מכן, אפילו מהתחושות לא תושפעו, אלא רק תבחינו במה שהאיש שמדבר אליכם אומר לכם. ברמה הרביעית, לא תהיינה לכם כל מחשבות כשמישהו יעשה לכם משהו טוב או רע.
הנקודה השניה היא, שאנחנו מלאים במחשבות שיפוטיות, שאנחנו מחפשים את דעותיהם של אנשים אחרים עלינו. למשל, אם פניו של מישהו משחירים מכעס, אנחנו תוהים, “למה הוא כועס עליי?” אבל ייתכן שאינו כועס עליכם, אלא פשוט עבר עליו יום רע. כך שבעיקרו של דבר, רואים כאן שיש בנו יותר מדי שיפוטיות.
הנקודה השלישית היא שחסרה לנו חמלה, והרביעית והאחרונה היא, שאיננו עושים מאמץ כדי לחתוך מאיתנו את ההצמדות. כך שעלינו לתרגל העלאת מנדלה כמנחה. אנא ממך גורו, ברך אותי שתודעתי לעולם לא תיפרד מהדהרמה.
4. הצמדות
"על אף שבסמסארה אין ממש, אני מתייחס אליה כממשית.
למען מזון ובגדים, אני נוטש את שהינו בעל ערך אמיתי.
למרות שברשותי כל שאצטרך, אני משתוקק לעוד ועוד.
אני מרמה את עצמי במה שאינו אמיתי, בתופעה שהיא אשליה.
גורו חשוב עליי, הבט בי בחמלה.
ברך אותי שאנטוש כל עניין בחיים שכאלה."
אם יש בכם הצמדות לחיים האלה, אינכם מתרגלי דהרמה, וזאת משום שלמעשה לא עברתם מעל המשוכה הראשונה. שורות אלה מגלמות למעשה את ארבע ההפרדויות מהצמדות.
הראשונה היא שכשאתם נצמדים לחיים האלה, אינכם מתרגלי דהרמה. כאן, לסמסארה אין ערך, אין מהות, אין במה להיאחז. כשנקרית בדרכנו ההזדמנות להשיג אוכל או להרוויח משהו, אנחנו מוותרים על החלק העיקרי של הדהרמה. כאן משמעות המילה "מוותרים” היא ויתור על הזמן לתרגול הדהרמה למען השגת יעדים סמסאריים כלשהם. השניה היא, שיש לכם כל מה שאתם צריכים כדי לחיות, אבל אתם רוצים עוד ועוד ועוד. האמת היא שאני כזה. השלישית היא שאין שום ממשות לסמסארה, וכולה אשליות שמומחיותן היא להוליך אותנו שולל ולשחד אותנו. אחד ממוריי היה נוהג לומר, “התופעות הן הדרך הטובה ביותר להוליך אתכם שולל ולשחד אתכם, והתודעה שלנו יודעת היטב להיות מוסחת.” לכן כדי לא לבזבז את החיים יקרי-הערך שלנו, עלינו לחתוך את ההצמדות שלנו לחיים האלה. היו שבעי-רצון בכל מה שיש לכם וזיכרו שהתופעות נהדרות בלהוליך אתכם שולל ושתודעתכם נכנעת בקלות בפני כוחה של האשליה.
מנקודת מבטה של הוינאיה, כדי להשיג את השחרור או את ההארה, עליכם להיות נזיר או נזירה. אבל אלה מאיתנו שיש להם משפחה, אנחנו איננו יכולים להיות נזיר או נזירה, ואף-על-פי-כן עלינו לחבוק את המשמעות המעשית והמהותית של הנזירות – ויתור על כל הצמדות לסמסארה. לפעמים אנשים טועים לחשוב שבהיותכם יוגים מותר לכם להיצמד למשפחות שלכם, בגלל ההשקפה הגבוהה כביכול והדרך של היוגים. זוהי טעות מוחלטת. אינכם יכולים להיצמד ולצפות שתהיו מוארים.
המורה הגדול קהנפו נגקצ'ונג תרגל את ה "פונגדג” (ויתור ונתינה) שלוש פעמים במהלך חייו. בתרגול הזה הוא נתן כל דבר ודבר שהיה בבעלותו מלבד הבגדים שלבש על גופו. באופן דומה, כאשר אתם מעלים מנדלה כמנחה, המטרה של תרגול זה היא לחתוך בכנות כל הצמדות שיש לכם באופן מנטלי. הרעיון הוא שעל-אף שבאופן מעשי אינכם יכולים להיות נזיר או נזירה, עליכם לחבוק בלבכם את המהות האמיתית של הנזירות.
אינני מבקר אף אחד, אולם משום שרבים מכם הם מתרגלים חדשים, אני רק רוצה לסלק את אי ההבנה הזו שחייהם של נזירים ונזירות הם חיים משעממים ואילו חייהם של היוגים מלאי שמחה. למעשה, היוגים שאינם הולכים לאורה של מהות דרכו של היוגי עומדים בפני קשיים לא מעטים. בגלל שיש לכם תשוקות שאינכם יכולים לספק במלואן, כמו נשים רבות שמקשות עליכם, או שאתם חולים במחלות שונות עקב שתייה מרובה של אלכוהול או אכילה מרובה של בשר. כך שבין אם תהיו נזירים ונזירות או יוגים, זוהי הבחירה שלכם. השורה התחתונה היא שעליכם לחבוק את מהותה של הדרך, ולחתוך את הצמדותכם לסמסארה.
5.פעילויות שליליות
"בלי יכולת לשאת אפילו את הכאב הגופני או הנפשי הקל ביותר,
כשליבי שחוק, אינני מהסס להיוולד בממלכות הנמוכות.
אף כי אני רואה את סדירותן של סיבה ותוצאה,
במקום לעשות את שהינו נכון אני ממשיך וגורם נזק.
גורו חשוב עליי, הבט בי בחמלה.
ברך אותי שאשתכנע בחוק הקרמה."
ובכן, האם אנחנו באמת מאמינים בחוק הקרמה? אנחנו עשויים לחשוב שכן, אולם ההתנהגות חסרת תשומת-הלב, האדישה והרשלנית שלנו מוכיחה שאין לנו שום אמון בחוק הקרמה. ישנם אנשים שאומרים לי, “יש לי אמון בחוק הקרמה, אבל אני שונא את כולם וזוהי זכותי!” אלה דברים סותרים לחלוטין. אני רק רוצה להבהיר שהבודהה לא יצר את הגהינום, אלא הגהינום הוא התוצאה של המעשים שלכם וזהו למעשה חוק הקרמה. אתם יוצרים בעצמכם את הגהינום שלכם באמצעות מעשיכם. יש אנשים שאומרים לי, “אנחנו לא מאמינים שהממלכות הנמוכות קיימות כך שאפילו אם נרד למטה, לא איכפת לנו.” ואחרים אומרים, “אנחנו באמת מאמינים בקיומן של הממלכות הנמוכות ואנחנו לא ממש רוצים להגיע אליהן, אבל אפילו אם נגיע, יהיה בסדר.” אולם אם אינכם יכולים לעבור אפילו שעה אחת כשראשכם כואב מבלי לקחת קצת אספירין, איך תוכלו לשאת את הסבל בממלכות הגהינום שם תסבלו 24 שעות ביממה במשך עידן ועידנים?
כשאתם נוכחים בסדירותן של סיבה ותוצאה, לא תאפשרו לפעולות שליליות בגוף, בדיבור ובמחשבה להתרחש. זוהי למעשה ההוכחה הראשונה שיש לכם אמון בחוק הקרמה. לכן עלינו לבקש מהגורו שבבקשה ממנו יברך אותנו כך שיהיה לנו את האמון המוחלט בחוק הקרמה ושלא נחזור שוב ושוב על טעויותינו.
אחדים מאיתנו משחקים עם חוק הקרמה מתוך מחשבה כמו, “אני מאמין בחוק הקרמה, ומתוך ידיעה אני עושה מעשים שליליים, אבל מאוחר יותר אוכל להיטהר מהם.” גם גורו רינפוצ'ה וגם בודהה שאקיהמוני אמרו פעמים רבות שיצירת בעיות רק משום שאתם יודעים איך לפתור אותן למעשה גרועה בהרבה יותר ממישהו שפועל מתוך בורות. טיהור באמצעות התוודות מאוחר יותר איננו נכון, משום שכדי שהווידוי ייעשה בצורה הנכונה, צריכה להיות המחויבות המוחלטת לא לעשות שוב מעשים שליליים. לכן, עדיף שתבטחו בחוק הקרמה כבר עכשיו כשאתם עדיין חיים, כי בזמן המוות הדבר יהיה כבר מאוחר.
6. עצלות
"אני שונא את אויביי ונאחז בחבריי.
מגשש באפלת האשליה באשר למה לקבל ואת מה לדחות,
בתרגול הדהרמה אני נופל טרף לקהות ושינה.
כשאני עסוק במה שאינו דהרמה חושי בהירים וחדים.
גורו חשוב עליי, הבט בי בחמלה.
ברך אותי שאשמיד את אויביי – הרגשות השליליים."
יש אנשים שאנחנו מחבבים ואחרים שאנחנו לא מחבבים, ואנחנו בטוחים שאין שום דבר רע בהצמדות או בסלידה. אנחנו חושבים, "זו זכותנו, זה הופך אותנו לאנושיים ואנחנו שמחים בכך.” למעשה, זוהי בורות מוחלטת.
בכל פעם שאתם באים ללמוד את הדהרמה אתם חשים ישנוניים, עייפים, משועממים ולא שמחים. וכל פעם שאתם באים לעשות משהו שאינו דהרמה, התודעה שלכם הופכת להיות צלולה ועליזה. הסיבה לכך היא שאינכם מסוגלים לראות עד כמה הדהרמה מועילה לכם. בימינו אני רואה בעיה אחת והיא, שכשאנשים הופכים לטובים יותר בעקבות לימוד של הדהרמה, הם מייחסים את השיפור לעצמם ולא לדהרמה. הם חושבים, “או, עבדתי קשה מאוד, אתם יודעים?” אולם ללא ההדרכה של הדהרמה היקרה כל כך לא הייתם הופכים לטובים יותר. לכן זוהי טעות לחשוב כך. עליכם לראות את התועלת האמיתית של הדהרמה ולראות איך הדהרמה יקרת הערך מעצימה את האיכויות הטובות שלכם ומחלישה בכם את האיכויות השליליות, וזהו דבר חשוב עד מאוד. אל תחשבו שהבודהה או הדהרמה זקוקים להכרה, ושאם תכירו בהם הם יהפכו לטובים יותר ואם לא - ישתנו לרעה. הכרת התועלת שבדהרמה מצביעה על תקפותה והאמון שלכם בה גדל. לעומת זאת כשאתם נותנים נקודות זכות לעצמכם אתם רק מעצימים את האגו שלכם וכך לאט תתחיל הנפילה שלכם מטה.
7. כעס
"על פני השטח, אני מופיע כמתרגל טהור של הדהרמה,
בעוד שבתוכי פנימה תודעתי איננה ממוזגת עם הדהרמה.
כמו נחש הצפע, אני מחביא את רגשותיי השליליים בתוכי,
אולם בעומדי מול צרה פנים אל פנים, פגמיי נחשפים.
גורו חשוב עליי, הבט בי בחמלה.
ברך אותי שאאלף את תודעתי."
אנחנו יודעים להסתיר היטב את פגמינו, וכך מבחוץ אנחנו נראים כמתרגלים טובים של הדהרמה, מזמרים מנטרות ועוסקים בתרגולים אחרים. אולם בתוכנו, אנחנו מלאים בכעס וברגשות שליליים. אנחנו לא כנים עם עצמנו. מילארפה הגדול אומר, “הסמאיה לא שונה בתוכנו או מחוצה לנו.” לסמאיה אין פנים חיצוניות ופנים פנימיות, ומה שבאמת דרוש לנו הם יושר וכנות. בימינו אנחנו מבורכים בכך שלימודים גבוהים רבים זמינים לנו בקלות, כך שעל פני השטח אנחנו יודעים כיצד לתרגל את הדהרמה. אבל אם לא ניתן את הדעת על מחשבותינו ורגשותינו הפנימיים, נהיה כמו הצפע המוזכר בשורות שלמעלה. מבחוץ, הנחש יכול להראות יפה ביותר, אולם אם תגעו בו הוא יכיש אתכם. באותה צורה בדיוק אתכם עשויים להראות מבחוץ כמו מתרגלים גדולים, אולם כשהתנאים המתאימים יגיעו, או-אז תוכלו לראות אם אתם מתרגלים אמיתיים של הדהרמה.
8. אי-יציבות
"בלא יכולת לראות את פגמיי,
בהעמידי פנים כרוחני, הנני הכל זולת זאת.
באופן טבעי אני מיומן ברגשות שליליים וביצירת קרמה,
שוב ושוב כוונות טובות עולות, שוב ושוב הן יורדות לטמיון.
גורו חשוב עליי, הבט בי בחמלה.
ברך אותי שאראה את פגמיי-שלי."
באופן בסיסי, איננו רואים את פגמינו. אז מה שקורה הוא שאתם נראים כמו מתרגלים של הדהרמה אולם ממשיכים לעשות טעויות רבות בפועל, וזאת משום שיש לנו נטיות שליליות חזקות שגורמות לפעולות ומחשבות חיוביות להיעלם בקלות רבה כל כך.
כאן חלקתי איתכם את הבנתי הפשוטה של השורות המתייחסות לשמונת הפגמים ב "קריאה לגורו ממרחק". לאלה מכם שמכירים אותי, הסגנון שלי לא זר לכם. לאלה שלא מכירים אותי ואיכשהו נמצאים ברשימת הנמענים של "יומו של גורו רינפוצ'ה”, זה אני. ולבסוף, לאלה מכם שלא מכירים אותי ואפילו לא נרשמו לרשימת התפוצה הזו וההודעה הזו מגיעה אל תיבת דואר הזבל שלכם, אני מתנצל על כך בהכנעה ומבקש שתסירו את עצמכם מרשימה זו.
לסיום, ולא פחות חשוב, בכל בוקר כשאני מתעורר אני פוקח את עיניי אל מול "בודההנאת' סטופה” המרהיבה. אני בטוח שרבים מכם מכירים את הסטופה הגדולה, אולם לאלה מכם שאינם מכירים אותה או שלא עמדו מולה כדי להביע משאלה, כיוון שהסטופה כל כך קדושה ולכן מהווה טהונגדרול (שחרור באמצעות הראייה), מיקמתי את תמונתה למעלה כדי שנוכל לראות אותה.
עם כפות ידיי הצמודות זו לזו אני עומד לפני הסטופה הגדולה ביום ה – 10 לחודש ה – 8 של שנת ארנב הברזל, נושא בלבי את המשאלה לאושרם ורווחתם של כל היצורים המרגישים. מי ייתן ואני, יחד עם כל אלה הנמצאים על הדרך, אף-פעם לא נסטה מן הדהרמה הקדושה.
מי ייתן ועוצמתה של הסגולה הטובה תתחזק!
מי ייתן וכוחה של המשאלה יגדל!
מי ייתן והשליליות תטוהר במהירות!
שולח אליכם רוב אהבה ותפילות.
סרווה מנגלם (אושר ושמחה לכל),
פאקצ'וק רינפוצ'ה
הערה: לכל תלמידיי אשר לומדים את תשע היאנות ואת המהאמודרה, אל תתבטלו, ובמקום זאת נסו להיות נחושים בהארכת זמן התרגול שלכם.
הצטרפות לקבלת חדשות הבלוג
חזרה לדף הראשי של הבלוג
עברית: שלמה שנטידווה שפרינגר
עריכה: מיכל סחף
חברים יקרים, קרובים ורחוקים.
ברכות לכולכם מעמק קטמנדו. בזמן שאתם מקבלים ממני הודעה זו, רבים מכם מתכוננים ללכת לישון ואחרים לקום ולהתעורר. אולם היכן שתהיו, אני מקווה שאתם ואהוביכם מאושרים ובריאים. היום שוב העשירי לחודש בלוח הירחי ולפיכך יומו של גורו רינפוצ'ה! וכמו עם הודעות רבות אחרות שאני שולח אל תיבת הדואר האלקטרוני שלכם בכל אחד מימי גורו רינפוצ'ה בשלוש שנים האחרונות, אני מקווה שגם הודעה זו תשמש לכם תזכורת עדינה לא לסטות מן הדהרמה.
ועכשיו, נמשיך מהקטע שהפסקתי בחודש שעבר מתוך "קריאה לגורו מן המרחקים". בפעם האחרונה דיברנו אודות ארבעת ההרהורים המקדימים: סמסארה, הלידה יקרת-הערך בגוף אנושי, ארעיות וקרמה. היום נעסוק בשמונת הפגמים, וייתכן שנעסוק בנוגדנים להם בהודעה הבאה.
1. יהירות
"אף-כי פגמיי גדולים כהר, אני שומר אותם לעצמי.
אף-כי פגמיהם של אחרים קטנים כגרגרי הסומסום, אני מכריז עליהם בראש חוצות.
אף-כי חסר אני את הקטנה שבסגולות, אני מתרברב בגדולתי.
אני קורא לעצמי מתרגל של הדהרמה, אך התנהגותי הפוכה ממנה.
גורו חשוב עליי, הבט בי בחמלה.
ברך אותי שגאוותי האנוכית תישכך.”
ובכן, היהירות כאן שונה מהיהירות הרגילה, בה אתם מחשיבים את עצמכם כאנשים גדולים ומסתכלים על האחרים מלמעלה. כאן היהירות היא סמויה. יש לכם אינספור פגמים, אבל אתם מנסים להסתיר אותם. למישהו יש בעיה, אותה אתם מנסים לחשוף בפני אחרים לא באופן ביקורתי, אלא כך שבעקיפין אתם מציגים את עצמכם כאילו הייתם חופשיים מהפגם האמור ולכן גם טהורים. אין לכם הרבה איכויות טובות אבל אתם חושבים שיש לכם הרבה מהן, וזוהי דרך נפוצה מאוד לראות כך את עצמכם. אתם קוראים לעצמכם מתרגלי-דהרמה, אבל מה שאתם עושים אינו דהרמי.
המורה הגדול אטישה חשב שהבין היטב את הטנטרה. כשהיה בבודהגאיה ראה שתי דאקיניות שעפו בשמיים ונשאו עימן כתבים זוהרים במיוחד. אטישה שאל, “מהם הכתבים האלה?” והדאקיניות ענו, “אלה הם כתבים טנטריים שמעולם לא ראית או לא קראת קודם לכן.” הוא הזדעזע. לאחר מכן באו עוד שתי דאקיניות שנשאו אוסף קטן יותר של כתבים שזהר פחות, והוא שאל אותן, “ומהם הכתבים האלה?” הדאקיניות ענו, “אלה הם הכתבים הטנטריים שאתה כבר יודע.” בדרך זו, גאוותו של אטישה על ידיעותיו בטנטרה פחתה. בתרגול הדהרמה, הדבר הראשון שאתם צריכים הוא להיות כנים עם עצמכם.
בתרגול של הדהרמה, קודם כל עליכם להיות כנים עם עצמכם. פעם ראיתי סרט שבו הייתה קבוצה שנקראה "קבוצת כנות”. אחד מחברי הקבוצה שהיה ליצן, הוריד מעל פניו את אפו האדום ואמר לכולם, “אני שונא את כולכם!” זו לא הכוונה בכנות ויושר, הכוונה אינה להטחת אשמה בכולם. כנות משמעה לדעת את הרגשות השליליים וההרגלים הרעים שלכם, וזהו הצעד הראשון. שנית, כשאתם רואים את פגמיהם של אחרים, עליכם להיות בעלי תפישה טהורה. למשל, לכל תלמידיו של קהנפו נגאצ'ונג הייתה האיכות של התפישה הטהורה. מעולם לא הטיחו ביקורת באחרים, ובביקורת הכוונה כאן לניסיון תוקפני להוכיח שמישהו אחר טועה. שלישית, עליכם להיות ענווים. אתם יכולים לראות איכות זו בכל מורי העבר – מורים גדולים כמו שאנטידווה ווימלהמיטרה. בחיבורו דרך הבודהיסטווה, שאנטידווה אומר שאינו מורה גדול, וגם שאינו מלומד במיוחד. ואילו המורה הגדול וימלהמיטרה אמר, “אינני יודע את תורתו של הבודהה, ולא אוכל להסביר את הבנותיי, אלא רק לצטט את דבריו ולהסביר את מה שאוכל.” זהו וימלהמיטרה הגדול! לכן, כדי להיות מתרגלי-דהרמה טובים וללא יהירות מתרברבת, אתם צריכים כנות, תפישה טהורה וענווה.
2. הצמדות לאגו
"בתוכי, אני מסתיר את האויב המושבע - שד ההאחזות באגו.
כל מחשבותיי רק גורמות להתעצמותם של הרגשות השליליים,
והתוצאות של כל מעשיי נעדרות את הסגולה הטובה.
מאחר שטרם אף פניתי אל עבר הדרך לשחרור,
גורו חשוב עליי, הבט בי בחמלה,
ברך אותי שההצמדות לעצמי תיכרת מן השורש."
משמעות הדרך לשחרור היא למעשה הדרך לחיתוך האגו שלכם. ראו איך ההצמדות לאגו פועלת. אם תחשבו היטב, תראו שהאגו שלכם יפיל אתכם, ולמרות זאת אתם מחביאים את ההצמדות אליו עמוק בתוככם. איך תוכלו לראות את זה? באופן רגיל, אנחנו אומרים שיש לנו פנים, אבל כששואלים אותנו האם אנחנו יכולים לראות את פנינו שלנו, אנחנו יודעים שלא, כיוון שהעיניים מביטות החוצה וקדימה מולנו. אנחנו זקוקים למראה כדי להביט בפנינו שלנו. באופן דומה, המראה בה נוכל לראות את ההצמדות לאגו שלנו היא באמצעות ההתבוננות בכך שכשיש לנו מחשבות טובות אנחנו נצמדים אליהן, וכשיש לנו מחשבות רעות אנחנו כועסים. איננו יכולים לשחרר את הדעות שלנו ולהניח להן. בבסיסן, כל המחשבות שעולות בתודעתכם קשורות לרגש שלילי כלשהו, וזוהי ההוכחה לכך שיש לכם אגו חזק מאוד. למשל, כשיש בנו חמלה אנחנו מרגישים טוב וכשיש בנו כעס אנחנו מרגישים רע. אבל מיהו זה שמרגיש טוב או רע? אם תתבוננו מקרוב, תוכלו לראות את ההצמדות החזקה מאוד לאגו, אולם ממרחק נדמה שאינכם נצמדים לאגו שלכם כלל.
בכל מעשה או פעולה שתעשו, בין אם במחשבה, דיבור או בתנועה, לרוב התוצאות תהיינה נעדרות סגולות טובות, וזאת משום שבדרך כלל יש לכם רגשות שליליים ושיפוט בכל מה שאתם עושים. למשל, כשאתם מקשיבים לשיעור דהרמה, כולכם חשבתם אודות בודהיצ'יטה טהורה ואמיתית, ועל כך שקיבלתם את הלימוד הזה כדי להיטיב ולהועיל לכל היצורים החשים כך שישיגו את ההארה. עליכם להרגיש עמוק בתוככם, באמת ומעומק לבכם, שאין לכם דבר להסתיר או לאבד, וזה חשוב. לכל הדהרמה שתרגלנו עד עכשיו אין תוצאות, וזאת מכיוון שהמניעים שלנו אינם ראויים. מדוע? מלפנינו הבורות, מכשולים מימין ומשמאל, והאגו באמצע. כל המחשבות שלכם קשורות לרגשות שליליים, וכל המעשים שלכם נראים דהרמיים אבל למעשה הם אינם דהרמיים כלל. למשל, הרבה אנשים עושים "קורה” (הקפות) מסביב לסטופה שבבודהה, אבל בדרך הם עסוקים ברכילות, פלירטוטים וכד'. הם עושים את מה שהם עושים למען אושר המובסס על האגו. זוהי לא הדרך הנכונה של הדהרמה. אנא ממך גורו, ברך אותי שהאגו שלי יכרת ודרכי תהיה לדרך אל השחרור.
3. קוצר-רוח, חוסר סבלנות
"עם מעט שבח או גינוי, באה מידה רבה של שמחה או צער.
אל מול מילים קשותס ספורות, אני מרפה ממגיני, אורך-הרוח.
למרות שרואה אני את האומללים, איני חש כל חמלה.
כשנקרית על דרכי הזדמנות לגלות נדיבות, אני אזוק על ידי חמדנותי.
גורו חשוב עליי, הבט בי בחמלה.
ברך אותי שתודעתי תתמזג עם הדהרמה."
יש כאן ארבע נקודות. הראשונה היא, שאנו חשים בשמחה כשאנשים מהללים אותנו וחשים בצער כשמבקרים אותנו. השניה, שבכל פעם כשמישהו אומר משהו רע אודותינו אנחנו מאבדים את סבלנותנו. השלישית היא, שכשאנחנו רואים מישהו שכלפיו עלינו לחוש חמלה, איננו חשים חמלה. והרביעית, כשאנחנו רוצים לתת משהו למישהו, הקמצנות אוחזת בנו.
כשהרגשות שלנו מושפעים בקלות מאנשים אחרים, הנקודה הראשונה מצביעה על כך שחסרה לנו ההבנה של הריקות. אם אתם יכולים לשמור על הריקות בצורה הנכונה, כשאנשים יבקרו או ישבחו אתכם, הדבר לא ישפיע עליכם. יש לכך כמה רמות. בהתחלה, תהיה השפעה רגשית, אבל אם תתרגלו היטב, היא תפחת, והששפעה העיקרית תהיה של התחושות בלבד. לאחר מכן, אפילו מהתחושות לא תושפעו, אלא רק תבחינו במה שהאיש שמדבר אליכם אומר לכם. ברמה הרביעית, לא תהיינה לכם כל מחשבות כשמישהו יעשה לכם משהו טוב או רע.
הנקודה השניה היא, שאנחנו מלאים במחשבות שיפוטיות, שאנחנו מחפשים את דעותיהם של אנשים אחרים עלינו. למשל, אם פניו של מישהו משחירים מכעס, אנחנו תוהים, “למה הוא כועס עליי?” אבל ייתכן שאינו כועס עליכם, אלא פשוט עבר עליו יום רע. כך שבעיקרו של דבר, רואים כאן שיש בנו יותר מדי שיפוטיות.
הנקודה השלישית היא שחסרה לנו חמלה, והרביעית והאחרונה היא, שאיננו עושים מאמץ כדי לחתוך מאיתנו את ההצמדות. כך שעלינו לתרגל העלאת מנדלה כמנחה. אנא ממך גורו, ברך אותי שתודעתי לעולם לא תיפרד מהדהרמה.
4. הצמדות
"על אף שבסמסארה אין ממש, אני מתייחס אליה כממשית.
למען מזון ובגדים, אני נוטש את שהינו בעל ערך אמיתי.
למרות שברשותי כל שאצטרך, אני משתוקק לעוד ועוד.
אני מרמה את עצמי במה שאינו אמיתי, בתופעה שהיא אשליה.
גורו חשוב עליי, הבט בי בחמלה.
ברך אותי שאנטוש כל עניין בחיים שכאלה."
אם יש בכם הצמדות לחיים האלה, אינכם מתרגלי דהרמה, וזאת משום שלמעשה לא עברתם מעל המשוכה הראשונה. שורות אלה מגלמות למעשה את ארבע ההפרדויות מהצמדות.
הראשונה היא שכשאתם נצמדים לחיים האלה, אינכם מתרגלי דהרמה. כאן, לסמסארה אין ערך, אין מהות, אין במה להיאחז. כשנקרית בדרכנו ההזדמנות להשיג אוכל או להרוויח משהו, אנחנו מוותרים על החלק העיקרי של הדהרמה. כאן משמעות המילה "מוותרים” היא ויתור על הזמן לתרגול הדהרמה למען השגת יעדים סמסאריים כלשהם. השניה היא, שיש לכם כל מה שאתם צריכים כדי לחיות, אבל אתם רוצים עוד ועוד ועוד. האמת היא שאני כזה. השלישית היא שאין שום ממשות לסמסארה, וכולה אשליות שמומחיותן היא להוליך אותנו שולל ולשחד אותנו. אחד ממוריי היה נוהג לומר, “התופעות הן הדרך הטובה ביותר להוליך אתכם שולל ולשחד אתכם, והתודעה שלנו יודעת היטב להיות מוסחת.” לכן כדי לא לבזבז את החיים יקרי-הערך שלנו, עלינו לחתוך את ההצמדות שלנו לחיים האלה. היו שבעי-רצון בכל מה שיש לכם וזיכרו שהתופעות נהדרות בלהוליך אתכם שולל ושתודעתכם נכנעת בקלות בפני כוחה של האשליה.
מנקודת מבטה של הוינאיה, כדי להשיג את השחרור או את ההארה, עליכם להיות נזיר או נזירה. אבל אלה מאיתנו שיש להם משפחה, אנחנו איננו יכולים להיות נזיר או נזירה, ואף-על-פי-כן עלינו לחבוק את המשמעות המעשית והמהותית של הנזירות – ויתור על כל הצמדות לסמסארה. לפעמים אנשים טועים לחשוב שבהיותכם יוגים מותר לכם להיצמד למשפחות שלכם, בגלל ההשקפה הגבוהה כביכול והדרך של היוגים. זוהי טעות מוחלטת. אינכם יכולים להיצמד ולצפות שתהיו מוארים.
המורה הגדול קהנפו נגקצ'ונג תרגל את ה "פונגדג” (ויתור ונתינה) שלוש פעמים במהלך חייו. בתרגול הזה הוא נתן כל דבר ודבר שהיה בבעלותו מלבד הבגדים שלבש על גופו. באופן דומה, כאשר אתם מעלים מנדלה כמנחה, המטרה של תרגול זה היא לחתוך בכנות כל הצמדות שיש לכם באופן מנטלי. הרעיון הוא שעל-אף שבאופן מעשי אינכם יכולים להיות נזיר או נזירה, עליכם לחבוק בלבכם את המהות האמיתית של הנזירות.
אינני מבקר אף אחד, אולם משום שרבים מכם הם מתרגלים חדשים, אני רק רוצה לסלק את אי ההבנה הזו שחייהם של נזירים ונזירות הם חיים משעממים ואילו חייהם של היוגים מלאי שמחה. למעשה, היוגים שאינם הולכים לאורה של מהות דרכו של היוגי עומדים בפני קשיים לא מעטים. בגלל שיש לכם תשוקות שאינכם יכולים לספק במלואן, כמו נשים רבות שמקשות עליכם, או שאתם חולים במחלות שונות עקב שתייה מרובה של אלכוהול או אכילה מרובה של בשר. כך שבין אם תהיו נזירים ונזירות או יוגים, זוהי הבחירה שלכם. השורה התחתונה היא שעליכם לחבוק את מהותה של הדרך, ולחתוך את הצמדותכם לסמסארה.
5.פעילויות שליליות
"בלי יכולת לשאת אפילו את הכאב הגופני או הנפשי הקל ביותר,
כשליבי שחוק, אינני מהסס להיוולד בממלכות הנמוכות.
אף כי אני רואה את סדירותן של סיבה ותוצאה,
במקום לעשות את שהינו נכון אני ממשיך וגורם נזק.
גורו חשוב עליי, הבט בי בחמלה.
ברך אותי שאשתכנע בחוק הקרמה."
ובכן, האם אנחנו באמת מאמינים בחוק הקרמה? אנחנו עשויים לחשוב שכן, אולם ההתנהגות חסרת תשומת-הלב, האדישה והרשלנית שלנו מוכיחה שאין לנו שום אמון בחוק הקרמה. ישנם אנשים שאומרים לי, “יש לי אמון בחוק הקרמה, אבל אני שונא את כולם וזוהי זכותי!” אלה דברים סותרים לחלוטין. אני רק רוצה להבהיר שהבודהה לא יצר את הגהינום, אלא הגהינום הוא התוצאה של המעשים שלכם וזהו למעשה חוק הקרמה. אתם יוצרים בעצמכם את הגהינום שלכם באמצעות מעשיכם. יש אנשים שאומרים לי, “אנחנו לא מאמינים שהממלכות הנמוכות קיימות כך שאפילו אם נרד למטה, לא איכפת לנו.” ואחרים אומרים, “אנחנו באמת מאמינים בקיומן של הממלכות הנמוכות ואנחנו לא ממש רוצים להגיע אליהן, אבל אפילו אם נגיע, יהיה בסדר.” אולם אם אינכם יכולים לעבור אפילו שעה אחת כשראשכם כואב מבלי לקחת קצת אספירין, איך תוכלו לשאת את הסבל בממלכות הגהינום שם תסבלו 24 שעות ביממה במשך עידן ועידנים?
כשאתם נוכחים בסדירותן של סיבה ותוצאה, לא תאפשרו לפעולות שליליות בגוף, בדיבור ובמחשבה להתרחש. זוהי למעשה ההוכחה הראשונה שיש לכם אמון בחוק הקרמה. לכן עלינו לבקש מהגורו שבבקשה ממנו יברך אותנו כך שיהיה לנו את האמון המוחלט בחוק הקרמה ושלא נחזור שוב ושוב על טעויותינו.
אחדים מאיתנו משחקים עם חוק הקרמה מתוך מחשבה כמו, “אני מאמין בחוק הקרמה, ומתוך ידיעה אני עושה מעשים שליליים, אבל מאוחר יותר אוכל להיטהר מהם.” גם גורו רינפוצ'ה וגם בודהה שאקיהמוני אמרו פעמים רבות שיצירת בעיות רק משום שאתם יודעים איך לפתור אותן למעשה גרועה בהרבה יותר ממישהו שפועל מתוך בורות. טיהור באמצעות התוודות מאוחר יותר איננו נכון, משום שכדי שהווידוי ייעשה בצורה הנכונה, צריכה להיות המחויבות המוחלטת לא לעשות שוב מעשים שליליים. לכן, עדיף שתבטחו בחוק הקרמה כבר עכשיו כשאתם עדיין חיים, כי בזמן המוות הדבר יהיה כבר מאוחר.
6. עצלות
"אני שונא את אויביי ונאחז בחבריי.
מגשש באפלת האשליה באשר למה לקבל ואת מה לדחות,
בתרגול הדהרמה אני נופל טרף לקהות ושינה.
כשאני עסוק במה שאינו דהרמה חושי בהירים וחדים.
גורו חשוב עליי, הבט בי בחמלה.
ברך אותי שאשמיד את אויביי – הרגשות השליליים."
יש אנשים שאנחנו מחבבים ואחרים שאנחנו לא מחבבים, ואנחנו בטוחים שאין שום דבר רע בהצמדות או בסלידה. אנחנו חושבים, "זו זכותנו, זה הופך אותנו לאנושיים ואנחנו שמחים בכך.” למעשה, זוהי בורות מוחלטת.
בכל פעם שאתם באים ללמוד את הדהרמה אתם חשים ישנוניים, עייפים, משועממים ולא שמחים. וכל פעם שאתם באים לעשות משהו שאינו דהרמה, התודעה שלכם הופכת להיות צלולה ועליזה. הסיבה לכך היא שאינכם מסוגלים לראות עד כמה הדהרמה מועילה לכם. בימינו אני רואה בעיה אחת והיא, שכשאנשים הופכים לטובים יותר בעקבות לימוד של הדהרמה, הם מייחסים את השיפור לעצמם ולא לדהרמה. הם חושבים, “או, עבדתי קשה מאוד, אתם יודעים?” אולם ללא ההדרכה של הדהרמה היקרה כל כך לא הייתם הופכים לטובים יותר. לכן זוהי טעות לחשוב כך. עליכם לראות את התועלת האמיתית של הדהרמה ולראות איך הדהרמה יקרת הערך מעצימה את האיכויות הטובות שלכם ומחלישה בכם את האיכויות השליליות, וזהו דבר חשוב עד מאוד. אל תחשבו שהבודהה או הדהרמה זקוקים להכרה, ושאם תכירו בהם הם יהפכו לטובים יותר ואם לא - ישתנו לרעה. הכרת התועלת שבדהרמה מצביעה על תקפותה והאמון שלכם בה גדל. לעומת זאת כשאתם נותנים נקודות זכות לעצמכם אתם רק מעצימים את האגו שלכם וכך לאט תתחיל הנפילה שלכם מטה.
7. כעס
"על פני השטח, אני מופיע כמתרגל טהור של הדהרמה,
בעוד שבתוכי פנימה תודעתי איננה ממוזגת עם הדהרמה.
כמו נחש הצפע, אני מחביא את רגשותיי השליליים בתוכי,
אולם בעומדי מול צרה פנים אל פנים, פגמיי נחשפים.
גורו חשוב עליי, הבט בי בחמלה.
ברך אותי שאאלף את תודעתי."
אנחנו יודעים להסתיר היטב את פגמינו, וכך מבחוץ אנחנו נראים כמתרגלים טובים של הדהרמה, מזמרים מנטרות ועוסקים בתרגולים אחרים. אולם בתוכנו, אנחנו מלאים בכעס וברגשות שליליים. אנחנו לא כנים עם עצמנו. מילארפה הגדול אומר, “הסמאיה לא שונה בתוכנו או מחוצה לנו.” לסמאיה אין פנים חיצוניות ופנים פנימיות, ומה שבאמת דרוש לנו הם יושר וכנות. בימינו אנחנו מבורכים בכך שלימודים גבוהים רבים זמינים לנו בקלות, כך שעל פני השטח אנחנו יודעים כיצד לתרגל את הדהרמה. אבל אם לא ניתן את הדעת על מחשבותינו ורגשותינו הפנימיים, נהיה כמו הצפע המוזכר בשורות שלמעלה. מבחוץ, הנחש יכול להראות יפה ביותר, אולם אם תגעו בו הוא יכיש אתכם. באותה צורה בדיוק אתכם עשויים להראות מבחוץ כמו מתרגלים גדולים, אולם כשהתנאים המתאימים יגיעו, או-אז תוכלו לראות אם אתם מתרגלים אמיתיים של הדהרמה.
8. אי-יציבות
"בלא יכולת לראות את פגמיי,
בהעמידי פנים כרוחני, הנני הכל זולת זאת.
באופן טבעי אני מיומן ברגשות שליליים וביצירת קרמה,
שוב ושוב כוונות טובות עולות, שוב ושוב הן יורדות לטמיון.
גורו חשוב עליי, הבט בי בחמלה.
ברך אותי שאראה את פגמיי-שלי."
באופן בסיסי, איננו רואים את פגמינו. אז מה שקורה הוא שאתם נראים כמו מתרגלים של הדהרמה אולם ממשיכים לעשות טעויות רבות בפועל, וזאת משום שיש לנו נטיות שליליות חזקות שגורמות לפעולות ומחשבות חיוביות להיעלם בקלות רבה כל כך.
כאן חלקתי איתכם את הבנתי הפשוטה של השורות המתייחסות לשמונת הפגמים ב "קריאה לגורו ממרחק". לאלה מכם שמכירים אותי, הסגנון שלי לא זר לכם. לאלה שלא מכירים אותי ואיכשהו נמצאים ברשימת הנמענים של "יומו של גורו רינפוצ'ה”, זה אני. ולבסוף, לאלה מכם שלא מכירים אותי ואפילו לא נרשמו לרשימת התפוצה הזו וההודעה הזו מגיעה אל תיבת דואר הזבל שלכם, אני מתנצל על כך בהכנעה ומבקש שתסירו את עצמכם מרשימה זו.
לסיום, ולא פחות חשוב, בכל בוקר כשאני מתעורר אני פוקח את עיניי אל מול "בודההנאת' סטופה” המרהיבה. אני בטוח שרבים מכם מכירים את הסטופה הגדולה, אולם לאלה מכם שאינם מכירים אותה או שלא עמדו מולה כדי להביע משאלה, כיוון שהסטופה כל כך קדושה ולכן מהווה טהונגדרול (שחרור באמצעות הראייה), מיקמתי את תמונתה למעלה כדי שנוכל לראות אותה.
עם כפות ידיי הצמודות זו לזו אני עומד לפני הסטופה הגדולה ביום ה – 10 לחודש ה – 8 של שנת ארנב הברזל, נושא בלבי את המשאלה לאושרם ורווחתם של כל היצורים המרגישים. מי ייתן ואני, יחד עם כל אלה הנמצאים על הדרך, אף-פעם לא נסטה מן הדהרמה הקדושה.
מי ייתן ועוצמתה של הסגולה הטובה תתחזק!
מי ייתן וכוחה של המשאלה יגדל!
מי ייתן והשליליות תטוהר במהירות!
שולח אליכם רוב אהבה ותפילות.
סרווה מנגלם (אושר ושמחה לכל),
פאקצ'וק רינפוצ'ה
הערה: לכל תלמידיי אשר לומדים את תשע היאנות ואת המהאמודרה, אל תתבטלו, ובמקום זאת נסו להיות נחושים בהארכת זמן התרגול שלכם.
הצטרפות לקבלת חדשות הבלוג
חזרה לדף הראשי של הבלוג
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה