המצב הטבעי של האושר

האושר יכול להיות מצב טיבעי, אך הוא יכול להיות חמקמק, אם לא יודעים איך לטפח אותו כראוי,אומר צ'וקי נימה רינפוצ'ה. הוא מציג בפננו חמש איכויות נעלות שטיפוחם יאפשר לנו לחוות אושר תמידי.

המצב הטבעי של האושר

לפי שיעור מאת צ'וקי נימה רינפוצ'ה

כולנו יודעים, לפחות ברמה האינטלקטואלית, כי הבודהה-דהרמה איננה רק נושא ללימוד, וגם איננה רק דבר-מה שעלינו לתרגל על כריות המדיטציה שלנו. אך כאשר אנו נחפזים בחיי היומיום שלנו, קל לשכוח כי איכות התרגול הפורמלי קשורה קשר אינטימי לאיכות תודעתנו כל רגע ורגע. מתרגלים בכל הרמות יכולים להפיק תועלת מן ההנחיות כיצד להעשיר את חייהם-שלהם ואת חיי האחרים סביבם באמצעות טיפוח חמש סגולות אצילות שהינן בהישג ידו של כל אחד מאיתנו: שביעות-רצון, שמחה, מחילה, טוב-לב ומודעות.

טבעה הבסיסי של תודעתנו הוא טוב מיסודו. הבודהה לימד כי כל היצורים אינם אלא בודהות המוסתרים זמנית על ידי מסכים, וכאשר מסולקים מסכים אלה, הרי שהם בודהות אמיתיים. מהותו האמיתית של כל יצור בעל-תודעה, לא רק בני אדם, הינו מצב של "ככות" (suchness) בלתי מותנית. זהו הטבע הבסיסי כפי שהינו, טהור ומושלם. יש לנו יכולת מושרשת לדאוג לאחרים ולהבין; אין זה תוצר של חינוך או סביבה. תרגול הדהרמה פירושו פיתוח וטיפוח של תכונות מולדות אלה. זוהי המשימה שלנו, האחריות שלנו.

לפי הגישה הבודהיסטית לרוחניות, היכולת לדאוג לאחר כוללת הן טוב-לב אוהב והן חמלה. אנו שואפים לטפח טוב-לב אוהב וחמלה עד שתכונות אלה יהפכו חסרות-גבול, נקיות לחלוטין מאפליה. היכולת להבין, כאשר היא מפותחת במלואה, מכונה "החוכמה המכירה בהעדר-האגו", תובנה הרואה את העובדה כי העצמי, או הזהות העצמית, נטולים כל קיום ממשי.

קיימות שיטות רבות להרחיב את טוב-ליבנו ואת חמלתנו עד אינסוף, ולהגשים את השקפת האמת. שביעות-רצון,לדוגמה, היא יתרון רב-ערך לא רק לאלה המכונים אנשים רוחניים, אלא לכל אדם. אי-שביעות-רצון מחבלת בכל סיכוי לאושר ולרווחה, אולם אושר אמיתי עולה מיידית ברגע שאנו חשים שביעות רצון וסיפוק. מהיום והלאה, יקרה אשר יקרה, נסו להעריך את כל מה שיש לכם: את נוחות בתיכם, ההנאה מרכושכם, והטוב הקיים באנשים שבקרבתכם. האושר כבר קיים ונמצא בהישג-יד עבור כל אחד ואחת מאיתנו.

לעתים קרובות, כאשר אנו מדמיינים מה יגרום לנו להיות מאושרים, אנו רואים מקום או דבר שלא הצלחנו להשיג: עוד מעט. אני בדרך לשם. אני יכול, זה פשוט עוד לא קרה. כל עוד מילוי משאלותינו רחוק מאיתנו, נישאר בלתי-מסופקים. כשאיננו מקבלים מה שאנו רוצים, איננו מאושרים. באופן אירוני, ברגע שאנו משיגים את משאת נפשנו, היא לא מספקת דיה ועדיין איננו מאושרים. הדשא של השכן תמיד ירוק יותר.

כולנו יודעים כי אנשים חסרי-כל סובלים. ניתן להבין זאת; הם רעבים וסובלים מבעיות רבות. חם להם או קר להם. אך מי כן מאושר באמת?

עלינו לחקור ברצינות האם אנשים הזוכים לתהילה, כוח ועושר הם מאושרים, והאם חסרי-הכל הינם תמיד אומללים. כאשר נעמיק להתבונן, נראה כי האושר איננו מבוסס על אובייקטים אלא על המצב המנטלי. מסיבה זו, המאושרים באמת הם אלה המעריכים את מה שיש להם. בכל עת שאנו שבעי-רצון, באותו רגע ממש, אנו מסופקים. תורת הבודהה מבוססת על שכל ישר.

מצד אחד, זה פשוט מאוד: כולנו מחפשים אחר האושר. כיצד נהיה מאושרים ללא מאמץ רב? ברגע שנעריך את מה שיש לנו, נהיה מאושרים. מאמץ זה הוא טכניקה נבונה. אולי חיינו פשוטים מאוד, אך עדיין נוכל לחשוב, הפרח הזה יפהפה או המים האלה טובים. אם אנו בררנים מדי, וחושבים שזה לא בסדר וההוא לא בסדר, אזי דבר לעולם לא יהיה מושלם. עלינו ללמוד כיצד להיות שמחים בחלקנו כך שכל דבר שיש לנו יהיה יקר-ערך, אמיתי ויפה. אחרת, נמצא עצמנו רודפים מקסם-שווא אחד אחרי אחר.

התכונה האצילה הבאה היא השתתפות בשמחה. הטוב הבסיסי שבנו מוסתר על ידי רגשות שליליים. הבודהה מנה 84,000 סוגים של רגשות שליליים, אך בין כל אלה, ישנם שניים הגורמים לבעיות רבות מכיוון שלעתים קרובות קשה להבחין בהם: גאווה וצרות-עין. צרות-עין היא אחד ממצבי הסבל הנפשי הגדולים והבלתי-מועילים ביותר. אם חייו של מישהו אחר טובים משלנו, אנו מקנאים, כועסים ומתאכזבים. אנו עשויים לחוש מצוקה גדולה: האוכל מאבד מטעמו, אנו מתקשים להרדם, ולחץ הדם שלנו עולה. השתתפות בשמחה היא התרופה הנבונה השניה לעינוי העצמי חסר התועלת הזה. אנו יכולים להשתתף באופן מנטלי באושרם של אחרים. האם יש דרך קלה מזו להגיע לאושר?

התכונה האצילה השלישית היא מחילה, שהינה חשובה ביותר. הגאווה יכולה להיות רבת-כוח מאוד. אפילו ברגעים שבהם אנו אוהבים ודואגים, אם איננו מסתדרים עם אדם אחר וליבנו אומר, "הדבר הטוב ביותר לעשות הוא לסלוח", מאחורי אותו קול נמצא קול אחר האומר, "אל תסלח. אתה צדקת. לא עשית שום דבר רע." הגאווה מונעת מאיתנו בהתמדה לסלוח לאחרים, פעולה שהיא כה בריאה ויפה.

מחילה והתנצלות טומנות בחובן את הכוח לאחות קרעים לחלוטין, אך עלינו להבין כיצד ומתי להשתמש בהן. אם ננסה מוקדם מדי, הסיטואציה עדיין עלולה להיות בלתי-יציבה. עלינו למצוא את הרגע הנכון, ואז עלינו להיות זהירים בבחירת המילים, טון הדיבור ואפילו המחוות הגופניות והבעות הפנים שלנו. לכל אלה יש כוח רב, ואם אחד מהם אינו מותאם, לא נביע את עצמנו היטב. אם, לעומת זאת, נוכל להתנצל מעומק הלב, תמיד נצליח להשיג שלום, כבוד והבנה הדדית.

הדבר החשוב ביותר הוא טוב הלב, שהוא התכונה האצילה הרביעית. כמו בכל עניין אחר, על מנת להיות טובי-לב עלינו לחקור לעומק עד שנדע בבירור מהי רווחה אמיתית, הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך. המקור לאושר ולרווחה איננו רק החמלה וטוב הלב, אלא גם ראיה חודרת לעומק טבעה של המציאות, משום שאדם הרואה במלואה את המציאות כפי שהיא הופך לטאטהגאטה, ניעור לחלוטין. ובהיפוך – מקור הסבל הוא שנאה, השתוקקות וצרות-מוחין. אלה הם השורשים מהם צומחות כל צרותינו.

ב"השקפת אמת" כוונתי לידיעת טבע הדברים בדיוק כפי שהוא: הטבע הבסיסי והמהותי של מה שיש. תובנה זו קשורה לאופן שבו אנו חווים דברים. כל מה שמופיע לפנינו נראה ממשי ומוצק, אך למעשה איננו אלא רושם של דבר-מה שהתהווה כתוצאה מסיבות ותנאים. כשלעצמם ובפני עצמם, אין לדברים אפילו שמץ של קיום ממשי. לכן הבודהה לימד שכל התופעות הן ריקות, אך הן מתהוות מתוך קשרים מותנים. לפיכך, טוב ללמוד את שתים-עשרה החוליות של ההתהוות המותנית, הן פנימית והן חיצונית. כך נוכל לראות כי התודעה היא בעלת חשיבות מרכזית; הכל תלוי בה. כל דבר שנחווה, מורגש או נתפס תלוי בתודעה – בקיומו של "חווה" החש אותו, צופה בו, מכיר בו.

מדוע אומר הבודהה כי כל היצורים החשים מבולבלים או תועים?האם זה משום שהם אכן מבולבלים? ייתכן שהבודהה טעה, והיצורים החשים אינם מבולבלים. עלינו לחקור זאת, משום שאחד הצדדים טועה בוודאות. הבודהה אמר גם, "אל תקבלו את דבריי ללא הרהור". אם דבריו שגויים, עלינו לקום ולומר זאת. מותר לנו לבחון את דברי הבודהה בעצמנו ולבדוק האם הוא טועה או לא.

הבה ניקח דוגמה. הבודהה אמר שכל הדברים המורכבים הם ארעיים ובלתי-ממשיים. אולם, לנו יש תחושה אינטואיטיבית כי הדברים הינם ממשיים ונצחיים. הוא קורא עלינו תיגר. הוא אומר כי לא טרחנו להתבונן לעומק; לא הטלנו ספק באמונותינו. כאשר נעשה זאת, נגלה כי הדברים אינם כפי שהם נראים. הדברים נוצרים מחדש שוב ושוב, מרגע לרגע, על ידי סיבות ונסיבות. כאשר אנחנו חוקרים ומנתחים את הדברים לעומק, אנו רואים גם שהם מורכבים מחלקים קטנים יותר ויותר – מולקולות, אטומים, חלקיקים זעירים יותר ויותר. לו אנשים היו טורחים לבצע חקירה שכזו, הם היו מגלים כי אפילו האטום לא קיים באמת.

בפסוקי השורש של דרך האמצע (Root Verses of the Middle Way), המורה הגדול נגרג'ונה כתב כי מאחר שהדברים המורכבים אינם קיימים, גם דברים שאינם מורכבים לא יכולים להתקיים. הוא אמר גם כי הסמסארה איננה אלא במחשבתנו. כאשר אנו חופשיים ממחשבה, זהו חופש אמיתי.

הגילוי של המצב הטבעי הבלתי-מותנה כרוך בתהליך של לימוד, הרהור ותרגול מדיטציה. החשוב ביותר מבין השלושה הוא תרגול המדיטציה. אנחנו שומעים על סוגים שונים של תרגול רוחני – כגון מדיטציה, הדמיה ושינון מנטרות – אך עלינו להבין כי יש רק מטרה אחת לכל הפעולות הללו: לשפר את עצמנו. פירוש הדבר להניח לטוב הטבעי שבנו להתגלות.

על מנת לעשות זאת עלינו ליישם את התורות בחיי היומיום. הצעד הראשון בדרך לפיתוח טוב-לב הוא מודעות, הפיכת תודעתנו לרגועה וצלולה ככל האפשר, וזוהי התכונה האצילה החמישית. זהו דבר שניתן לתרגל מדי יום, בכל מקום שבו נהיה, בכל דבר שנעשה. עלינו להיות מודעים בכל רגע ורגע. מה אנו עושים? מה אנו חושבים? כיצד אנו מתנועעים? היו מודעים בכל רגע, לפני שאתם מניעים את גופכם, לפני שאתם מדברים, ואף בזמן שאתם נעים ומדברים; לאחר מכן הישארו מודעים, ושאלו, מה עשיתי או אמרתי?

קיימים סוגים רבים של תרגול מדיטציה, אך את כולם ניתן לסווג באחת מתוך שתי קטגוריות: האחת היא מדיטציה מכוונת שיש בה מאמץ, והשניה היא הימצאות במצב נטול מאמץ לחלוטין, חופשיים מכל התמקדות קונספטואלית. הסוג האמיתי והעמוק יותר הוא התרגול נטול-המאמץ, אולם איננו מורגלים בכך. אנחנו רגילים למדי לפעול בצורה מכוונת ולהתאמץ, בין אם באופן מנטלי, מילולי או גופני. ככות בלתי מותנית, שהיא מצבנו הטבעי, מתעלה מעבר לכל מבנה מנטלי והינה נטולת מאמץ. לימוד, הרהור ומדיטציה הם חשובים מאוד משום שעלינו לזהות את טבענו הבסיסי. באמצעות האזנה ולמידה אנו מכירים את התורות, ובאמצעות הרהור אנו משתכנעים באמיתותן. לימוד והרהור אמנם דורשים מאמץ רב, אך הם חיוניים.

על מנת להתוודע פנים אל פנים על ככות בלתי מותנית, מצבנו הטבעי כפי שהוא, ישנם שני גורמים מועילים מאוד, אך הם אינם נרכשים בקלות. האחד הוא אהבה וחמלה ללא-גבולות; כאשר האהבה כמעט מכריעה אותנו ארצה, כאשר טוב הלב והחמלה הינם יציבים, קיים רגע שבו ניתן לזהות את המצב הטבעי הבלתי מותנה. הגורם האחר הוא מסירות כנה לתפיסה הטהורה הבלתי-מעורערת של המצב הטבעי. מכך עולים באופן ספונטאני כבוד ותפיסה טהורה כלפי אלה שהגשימו את המצב הטבעי ושיש להם את היכולת לגלות אותו לאחרים. זה כולל גם הערכה טהורה לכל מי שמתרגל באמת את התורות הבודהיסטיות.

על קצה המזלג, התרגול הבודהיסטי האמיתי הינו לעשות כמיטב יכולתנו לקדם בכל היצורים את מקורות האושר והרווחה האמיתיים – אהבה וחמלה ללא-גבולות והגשמה אמיתית של המצב הטבעי, הטבע המולד הבלתי מותנה – ובעת ובעונה אחת, סילוק הסיבות לסבל, שהינן השתוקקות, שנאה וצרות-מוחין. זו המשמעות האמיתית של טוב לב.

אהבה וחמלה יכולות להתפשט עד שהן הופכות להיות חסרות גבול, אמיתיות וללא-אפליה, מבלי להבדיל בין חבר, אויב או זר. עלינו להמשיך במאמצינו עד שנסלק אפילו את המכשול הזעיר ביותר לאהבה ולחמלה שבנו. רק כאשר האהבה והחמלה תהיינה ללא-גבול, נוכל להיות נטולי מאמץ לחלוטין.

ובינתיים, התמדתנו צריכה להיות מלאת שמחה וספונטנית. התמדה שכזו נובעת ממודעותנו למצב הטבעי הבלתי-מותנה, ולפיכך אין זו רק הערצה, כמיהה או ערגה. ככל שתעמיק הבנתכם את המצב היסודי הטבעי, תפתחו אמון בוטח. באופן ספונטאני, חמלה נטולת-מאמץ תתחיל לפרוח כאשר תמשיכו לתרגל לאחר שזיהיתם את המצב הטבעי כפי שהוא באמת. חמלה כנה תקרון ממעמקי ליבכם. לא ניתן לעצור זאת; היא פשוט זורמת באופן טבעי.

לפני שהכרנו את המצב הטבעי, אנו מבולבלים, יוצרים מצבים מכאיבים כל הזמן; אך תרגול מתמיד יאפשר לנו לזהות כי מתחת לכל דבר נמצא המצב הטבעי הבלתי-מותנה. אנו מתחילים להבחין כי כל רגש אנוכיי מתרכך ודועך בעצמו. כשהכאב והדאגה שוככים, ההתנסות המבולבלת שלנו נרגעת עוד ועוד. אז אנו מתחילים להבין באמת כיצד חשים יצורים אחרים. ייתכו שנשאל את עצמנו: מה אוכל לעשות כדי לעזור להם? אם אני לא אעזור להם, מי יעשה זאת? אז חמלה אמיתית משתלטת עליך ומסירות כנה ובלתי-משתנה מתחילה לגדול בתוכך. ניתן לקרוא לכך ראשיתו של הביטחון הבלתי-מעורער או הבלתי-הפיך.

ביטחון אמיתי מתחיל באמון בהוראות אשר גילו את הטבע הזה. כאשר גיליתם מנסיונכם האישי שזה אכן עובד, מובן שתרגישו ביטחון. זה יהיה מכוון גם כלפי מקור ההוראות, זה שממנו קיבלתם אותן. תהיו אסירי תודה לו או לה, וכן לכל השושלת שהעבירה את ההוראות אליכם. זוהי מסירות אמיתית. שני אלה, חמלה נטולת-מאמץ ומסירות בלתי-משתנה, מתאחדים כך שתרגולכם מעמיק במהירות. תרגולכם מתחזק עד שהוא הופך להיות בלתי-מעורער, כפי שמשב רוח עז גורם לערימת עצים בוערת לבעור בלהבה בהירה אף יותר.

המורה הגדול אטישה תהה מה פרוש הדבר להיות מלומד אמיתי, והסיק כי חוכמה אמיתית פירושה להכיר בהעדר האגו. אתיקה אמיתית מיועדת למשמע או לרכך את לבך; כאשר אדם נוהג בצורה אכפתית, זהירה ומצפונית, זוהי אתיקה אמיתית. מהי הסגולה הנעלה ביותר? אטישה אמר שזוהי תחושה של אכפתיות כלפי טובתם ורווחתם של אחרים. מהו הסימן הנעלה ביותר להצלחה או להישג? לא ראיית-על ולא כוחות מיוחדים, אלא הפחתה ברגשות האנוכיים. ייתכן כי משפטים אלה נשמעים פשוטים, אך הם יתבררו כעמוקים ומועילים ביותר אם תאמצו אותם אל לבכם.

עברית: מיכל סחף

שיר חוויה ספונטאני "תלמידים! האינכם מלאים שמחה?"

הצטרפות לקבלת חדשות הבלוג

חזרה לדף הראשי