טולקו אורגיין רינפוצ`ה מספר על המורה שלו, סמטן גיאטסו

זה טיבו של המורה שהיה לי

המורה הרוחני המנוח טולקו אורגיין רינפוצ'ה נזכר בהשפעה העמוקה של המורה שלו, סמטן גיאטסו, ובלימודים המוקדמים שקיבל ממנו על טבע התודעה.
(תירגום מאנגלית ועריכה: גומדה ישראל)

הבן הבכור של סבתי, סמטן גיאטסו, היה מורה השורש שלי והמקלט המוחלט שלי. הוא גם היה כמובן דודי. אני מרגיש נבוך מעט לספר עליו סיפורים , מכיוון שאינני רוצה להישמע כאילו בצורה עקיפה אני משבח את עצמי באמצעות שבחים לבן משפחתי. תלמיד אשר מדגיש סימנים של הגשמה, יכולות על חושיות וכוחות פלאיים בסיפורים על המורה שלו, עלול - במקום להלל אותו – להפחית מערכו. אולם למרות היותו קרוב משפחה, אינני יכול להימנע מלהלל אותו. אין ברצוני להשמע גס, אך אני קשור אליו כפי שצואה קשורה לבישול אנין.

בשושלת הבארום קאגיו, סמטן גיאטסו נחשב להתגלמות של מהקאלה בעל ארבע הזרועות, אחד מן המגינים החשובים של הדהרמה. יתרה מזו, לצ'וקלינג טסיקיי השני היה חיזיון על סמטן גיאטסו אשר בו הוא ראה אותו כהתגלמותו של וימלמיטרה.

מאז שהייתי צעיר, כיבדתי עמוקות את המורה שלי. בהתנהלותו, סמטן גיאטסו שמר את מצוות הנזירות בצורה טהורה ואדוקה. הוא מעולם לא טעם אלכוהול ולא אכל בשר. התנהגותו הייתה תמיד בהתאמה לדרך הבודהיסטווה.

אחדים מאיתנו שהיו איתו מידי יום יכלו להיות עיוורים לאיכויות שלו, בדומה לתושבי להסה שלא הלכו מעולם לראות את פסל ג'וו של בודהה, בחושבם שיש להם די זמן כדי להתפנות לכך וללכת. אבל אם שמת לב לאישיות שלו, זה היה ברור שהוא היה מלא חמלה, התמדה ומסירות.

סמטן גיאטסו מעולם לא החמיא לאחרים ע"י חנופה או באומרו להם כמה הם נפלאים. הוא דיבר בצורה ישירה. אם משהו היה נכון הוא היה אומר זאת, ואם לא הוא היה אומר שלא, מבלי להוסיף או להחסיר דבר. הוא מעולם לא ניסה לעקוף נושא רגיש.

סמטן גיאטסו היה כה מלומד ומיומן, מעורר אמון וללא מתחרים, עד שאנשים הישוו אותו למארפה, אומן התרגום שהביא את לימודי הקאגיו מהודו. למרות זאת המורה שלי מעולם לא הציג או יצר רושם של הגשמה עליונה, כמו אותם מתרגלים אשר לעולם לא מנמיכים את מבטם החלול והחודר ואשר מדקלמים הצהרות "מעמיקות" אקראיות כמו "כל הדברים בסמסרה ובנירוונה שווים!" מה אתה מרוויח מהעמדת פנים כזו?

סמטן גיאטסו היה מסתובב כאילו הוא סתם אדם רגיל. הוא שמר על סגנון היוגי החבוי: הוא מעולם לא נפנף בהישגיו ומעולם לא התנהג כאילו היה מורה רוחני גדול. הוא לא בירך אנשים בהנחת ידו על ראשיהם או ולא ישב על בסא מוגבה. הוא אפילו לא הירשה לאנשים להשתחוות לו – אם מישהו ניסה, הוא היה מזנק ומתרחק. הוא נמנע מתצוגות ראווה, כמו הקמת מקדשים מרשימים או פסלים מהודרים. הוא שמר על פרופיל נמוך. הוא מעולם לא לבש בגדי משי רקומים, אלא רק גלימות של נזיר פשוט.

שמעתי ספור נפלא על אחד מהגלגולים הקודמים של סמטן גיאטסו, נגקטין מארגונג. הוא הוכר כטולקו עוד כשהיה ילד קטן והובא ללאצ'אב, למנזר של אבותיו. יום אחד, כאשר היה רק בן שמונה, הוא שיחק עם חבריו, כפי שילדים נוהגים. גונלה זקן – הלמה האחראי על המזמורים למגיני הדהרמה - היכה בתופים ושר בזמן שהילדים שיחקו במרץ מסביבו.

"אתה גלגול של לאמה, אל תתנהג ככה," הגונלה אמר לפתע, נוזף בנגקטרין הצעיר. "טולקו צריך להיות נער אציל, אבל אתה ילד רע ומפונק! למה אתה עושה זאת? מה התועלת? הקשב: אל תשוטט! אל תשוטט!"

"מה זאת אומרת?" הטולקו הקטן שאל. "מה זה אומר לא לשוטט?"

"אל תניח לתודעה שלך לשוטט," ענה הלאמה הזקן. "זו המשמעות".

"איך לא משוטטים?"

"הסתכל לתוך עצמך. התבונן בתודעה שלך עצמך!"

כאשר הילד שמע מילים אלה – "אל תשוטט: התבונן לתוך תודעתך שלך!" – הוא זיהה את טבע התודעה בו ברגע ובו במקום. אף כי פגש מורים גדולים בהמשך חייו, הוא תמיד אמר שהתובנה קרתה כאשר היה ילד צעיר.

כאשר אני גדלתי, סמטן גיאטסו נעשה המנחה העיקרי שלי למדיטציה. למרות שהיה מודע לחלוטין לכך שאני ילד קטן ולכן כנראה לא מסוגל להבין את כל השיעורים, הוא לא חסך ממני דבר. הייתי בן 11 כאשר ביאר לי את הפרטים של השיעורים העיקריים.

אין לי הרבה מה להתרברב בנוגע להגשמה, לכן הבהירות שאני מדבר עליה קשורה יותר להדגמת ביטחון אישי. האמונה והמסירות שהיו לי כילד היו טבעיים למדי ולא נכפו עלי על ידי אף אחד. היתה לי הרגשה חזקה שמטרות ארציות הן חסרות

עד אז, המדיטציה שלי הונחתה בעיקר על ידי מה שהרגשתי כנכון. כילד, הייתי הולך למערות בקרבת מקום ו"מודט", אבל מה שחוויתי אז כמצב מדיטטיבי והתרגול שלי עתה נדמה כאילו הם אותו דבר – אל תשאלו אותי מדוע. ודאי יש בי הרגל של אפשור השהייה במצב הטבעי, שנשאתי עימי מגלגולים קודמים. אולם באותם ימים מוקדמים, לא היה לי נהיר במה מדובר עד שסמטן גיאטסו החדיר לתוכי ביטחון באשר למצב הטבעי. עד אותה נקודה, הניסיון המדיטטיבי היה יותר ספונטני, אך עם סמטן גיאטסו יכולתי לשאול שאלה אחרי שאלה, וגיליתי שמה שהוא הסביר היה זהה למה שחוויתי כילד.

ערך. הדבר היחיד שנראה הגיוני היה להיות בחור קשוח – קשוח כמו הגיבורים שלי מילארפה ולונגצ'נפה.

כאשר אני מביט לאחור על חיי, נראה שלא הייתי שקדן מאד; דעתי היתה מוסחת יום ולילה, אפשרתי לחיים לחלוף.

אני זוכר היטב הנחיה מסוימת אשר סמטן גיאטסו נתן לי בגיל צעיר. זה היה קשור ללימוד בנושא המעמיק של המהות, הטבע והיכולת. הוא אמר: "המילה יכולת מתייחסת לבסיס הבלתי מוגבל של החוויה, כמו ברגע שלפני שמשהו מתרחש. כאשר קרתה ההתרחשות, היא כבר הפכה למחשבה. יכולת משמעותה הבסיס שמאפשר לזה להתרחש, תכונה בלתי-מופרעת של המודעות.

תכונה בלתי-מופרעת זו היא מאד עדינה ומשמעותית. ברגע שאתה מכיר בתכונה זו, אין צורך לעשות שום דבר נוסף. בתכונה זו לא ניתן למצוא נושא או מושא. האנלוגיה לכך היא ראי צלול, מוכנות לקראת התפתחות החוויה ללא דעה קדומה כלשהיא. אז בבקשה הבן היטב את השלישי מבין השלושה: מהות, טבע ויכולת."

זוהי דוגמה איך סמטן גיאטסו היה מלמד. אני מרגיש בר מזל שהונחיתי על ידי מורה כה גדול כאשר הייתי צעיר, מכיוון שיש הרבה אנשים אשר מזהים בצורה שגויה יכולת כאילו היא איננה הבסיס, בדומה לראי, אלא הביטוי, כמו ההשתקפות בראי. בכל אופן, הבבואה משמעותה שהתודעה ואובייקט החושים מקושרים, ותשומת לב נלכדה על ידי הסחת הדעת.

"אין לבלבל את היכולת עם היתפסות בנושא, מושא, ופעולת התפיסה," הוא אמר. "בסיס לא מוגבל של חוויה משמעותו המוכנות, היכולת לחוות - מוכן להיות, אבל עדיין לא מעורב בחוויה דואלית. אם התרגול שלך הוא מוכנות זו, ולא מחשבה קונספטואלית, לא תילכד בדואליות במשך הפעילות היומיומית. יכולת זו, במהותה, היא ידיעת-הכל הבלתי מופרעת של הבודהות, שהיא לגמרי שונה מתשומת לב שמתמקדת בדבר אחד ומסלקת כל דבר אחר."

כאשר הייתי בן עשרים, סמטן גיאטסו אמר לי, "אתה כנראה מישהו שיכול לתת שעורי תודעה. אתה סוג האדם שעבורו זה די קל, מבלי להבין איך אחרים נתקלים בבעיות בהבנת טבע התודעה. אתה יכול להפוך אדיש מידי: ואולי תהיה בטוח מדי בעצמך.

"לעיתים אני חושב שאתה מניח יותר מידי. אני חייב להזהירך שיש דבר אחד שעליך להישמר ממנו: מצד אחד, אתה יכול להניח שהכל פשוט וכל אחד יכול להבינו. אבל, מצד שני, לא כך הם פני הדברים. לעיתים קרובות אנשים מבינים משהו בבאופן שונה לגמרי מכוונתך, מסיקים שאין דבר להרוויח, כך שהם נעשים חסרי אכפתיות ומוותרים.

"אתה חש שלהגשים את טבע התודעה הוא פשוט דבר מובן מאליו," הוא המשיך, "אבל אני רוצה שתבין שיש אנשים שאינם מכירים את טבע התודעה, ובהחלט יש סיבה לכך. יש אנשים רבים אשר אצלם תרגול 'מהות התודעה' הוא לא אחר מאשר להישאר נעדר ובלתי מודע במצב של הבסיס-לכל.

"אף על פי כן, בינתיים, כדאי לבחון את הביטחון שלך על מספר זקנים וזקנות. אתה עשוי להועיל לאחד או שנים, אז זה יהיה בסדר אם תלמד אותם".

בדרך זו, הוא נתן לי את ברכת הדרך להתחיל ללמד. אני התחלתי לתת לאנשים עצות על הבנת טבע-התודעה כיון שהייתי מאד פטפטן. לא יכולתי להימנע מכך: זה פשוט היה נפלט! כאשר שהיתי במחיצת סמטן גיאצו, הקשבתי לכל הוראה שנתן. לעיתים קרובות אלה היו התוודעות לטבע התודעה ועצה כיצד למדוט בצורה הפשוטה ביותר. לאחר מכן, היו לעתים אנשים מחוץ לחדרו שלא יכלו להבין את שאמר. הם שאלו אותי, "איך זה יכול להיות כה פשוט?"

ואני הייתי אומר: "למה אתם חושבים שזה אמור להיות קשה? זה באמת קל."

ואז הם היו עונים, "אבל אני לא תופס את זה."

ואני הייתי אומר להם, "מה כוונתכם, אתם לא תופסים זאת? רק תהיו בטבעיות!" הייתה לי גישה זו מכיוון שהייתי שומע את דודי וחוזר אחריו כתוכי.

דודי היה קורא לי וחוזר, "נראה שאתה טיפוס פטפטן, וכן מישהו שחושב שלזהות את טבע התודעה זה לגמרי קל. אני חושב שגם בעתיד תהיה כזה - תהיה גם פטפטן ומישהו שמתנהג כאילו זה באמת פשוט!" והוא צדק.

מצד אחד, אולי בסגנון ההוראה שלי אני משטה בכולם, עושה מזה משהו פשוט. אך מצד שני, זה באמת כך! זו האמת. מה התועלת בלנסות לשבת ולדחוף ולהיאבק, כאשר אנחנו יכולים להרשות לשלושת הקאיות של הבודהיות להיות נוכחים בצורה טבעית ?למה אנחנו צריכים להתאמץ ולעקם עצמנו לתנוחה לא נוחה ולמצב מדיטטיבי לחוץ עם תקווה מסויימת שבעתיד, אחרי הרבה מאמץ, נגיע לשם? אנחנו לא צריכים לחוות את כל הבעיות והמתח. כל שנדרש לעשות זה להיות באופן טבעי לחלוטין ולהכיר בטבענו מיד ועכשיו.

הבודהה ידע שלישויות שונות יש יכולות שונות. מתוך חמלה גדולה ואמצעים מיומנים, הוא נתן מבחר הוראות, כל אחת מתאימה לפרטים שונים. אף כי המהות של כל ההוראות של כל המוארים היא בפשטות להיות בהכרה של הטבע העצמי, הבודהה לימד מבחר רחב של הוראות מורכבות כדי לספק אנשים ברמה האישית שלהם. סיבה אחרת שבודהה והמורים הגדולים לימדו את תשע היאנות היא לא כי הם לא יכלו להניח לזה סתם כך, אלא כדי לשמח את כולם. נראה שזה בטבע האנושי לאהוב סיבוך, לרצות לערום הרבה מושגים. מאוחר יותר, כמובן, אנחנו חייבים להרשות להם להתפרק שוב.

המבחר הגדול של ההוראות שקיים לא משנה את העובדה שהמהות היסודית של הדהרמה, טבע התודעה, הוא פשוט וקל באופן קיצוני. לאמיתו של דבר, זה כל כך פשוט וקל שלעתים קשה להאמין!

המסורת הכללית של מתן ההנחיות שמצביעות על טבע התודעה אומרת שיש ללכת צעד-צעד. ראשית, אנחנו משלימים את ההרהור על ארבעת משני התודעה. שנית, אנחנו עוברים אל התרגולים המקדימים, ולאחר מכן אל תרגול היידאם של הישות השמימית, המנטרה והסמדהי. ובאמת כל אלה עודם נחוצים, גם אם קיבלנו שעורים על מהות התודעה. אל תקבלו את הרושם שלפתע כל התרגולים שניתנו על ידי הישויות המוארות אינם חשובים. נהפוך הוא, הם חשובים במידה יוצאת דופן.

מכיוון שזה אינו קל וגם לא נפוץ שלמישהו תהיה הזדמנות לקבל את לימודי התודעה, הרגשתי צורך לדבר ולתת אותם. בבקשה זכרו שאנו יכולים בקלות לקבל לימודם חשובים אחרים ממורים אחרים, אז אל תתעלמו מהם. אנא היו שקדנים בתרגול. למען האמת, התמדה עושה את ההבדל בין בודהות וישויות רגילות.

יש ספור מקהאם אשר בו אדם זקן אומר ללאמה, "כאשר אתה מדבר על התועלת של זיהוי מהות התודעה, זה ודאי שאין לך בעיה; לאמיתו של דבר, אפילו חוטא זקן זה יהיה קרוב לודאי בטוח מפני היוולדות מחדש בגהינום. אבל כאשר אתה מדבר על התוצאות של פעולותינו, אין ספק שאני אגיע לבסוף לגיהינום. לאמיתו של דבר, אני תוהה, אם אפילו אתה לא תהייה בצרה, לאמה שלי!" מודט מזויף יכול להטעות אחרים בעודו חי, אך אין ספק הוא ייתפס לא מוכן כאשר יעמוד מול הבארדו [מצב הביניים בין מוות ללידה מחדש]. אני בטוח למדי שבטווח הארוך התועלת הרבה ביותר מגיעה מאמון בשלושת אבני החן. כמובן, אם למישהו יש חוויה אותנטית של מהות התודעה, אז, כפי שאומר פתגם הקאגיו, "למרות שמתייחסים אל המוות בחרדה, מותו של יוגי הוא התעוררות קטנה."

כמו כן אני מרגיש שגם אם מישהו עדיין לא לגבהים המופלאים של חוויה והגשמה, כמה הבנות פשוטות וחזקות הן חשובות מאוד. הבנה, גם אינטלקטואלית, של ריקות – תכונתה הריק של התודעה ואיכותה הערה - יעזרו בהחלט לעבור את הבארדו. כאשר ישויות חשות עוברות לבארדו, זוהי תודעתן שנעשית מבולבלת - ותודעתן שלהן היא זו אשר צריכה לבוא לעזרתן, מכיון שאף אחד אחר לא יעשה זאת אז.

לפיכך, הבנה יציבה של מהות התודעה יכולה להפוך לתזכורת אשר משחררת בבארדו. התועלת החיונית ביותר, בכל אופן, באה מתרגול בפועל של מהות התודעה בזמן שאתם חיים; זה הדבר היחיד שיבטיח הצלחה אמיתית. תחילה, שחררו את זרם הקיום שלך ע"י הגשמה, לאחר מכן שחרר אחרים דרך פעילותך החומלת. התקדמות בדרך זו הופכת את חיי האנוש לבעלי משמעות.

כאשר לימדתי, אחדים הבינו ואחרים לא, אבל לא שיניתי את דרכי. גישה נועזת זו דבקה בי והיא כעת הסגנון שלי. אינני יודע אם זה עוזר הרבה לאחרים. הלימודים של מהות התודעה הם כנראה היקרים והסודיים ביותר. הם יכולים להיות גם "שחרור דרך שמיעה", כך שכל מי שומע אותם יפיק תועלת. כך שאני מרגיש שזה קביל לתת אותם מפעם לפעם. אינני טוען שכל מי שאני מסביר לו את מהות התודעה מזהה ומתרגל את ההתנסות האמיתית. יש סוגים רבים של תלמידים. אלה אשר לא מזהים נאחזים באופן בלתי נמנע בתופעות החולפות ודעתם תהיה מוסחת. אבל אפילו אם הם לא יזהו את המצב הטבעי של התודעה, הם יתקדמו לאיטם לעבר ההגשמה – כל עוד הם לא מוותרים על הניסיון לחלוטין אלא ממשיכים לתרגל. אלה אשר זיהו, ולכן יש להם אמון-מה בטבע התודעה, לא יכולים לוותר על הדהרמה, גם אם מישהו אומר להם לעשות זאת. זה נובע מהביטחון בהתנסות האישית שלהם.

כמו אחרים , לטולקו כמובן יש גם רגשות. ראו את מארפה, המתרגם, עם רגשותיו החזקים במידה שלא תיאמן, בוערים כמו להבות. אבל ברגע שמודט מנוסה מתבונן לתוך טבע התודעה, כל מחשבה או רגש נעלמים כמו פתיתי שלג הנופלים על משטח חם. ברגע זה המודט חופשי באמת מכל היצמדות. יחסו של מארפה למילרפה כלל הרבה התעללות, מלים קשות ומכות - אבל זה היה שונה לחלוטין מכעס של אדם רגיל, בכך שלא היה בו בדל של אנוכיות. אתה לא יכול לשפוט אנשים רק לפי התנהגותם.

למרות שטוב ליבו היה חסר גבולות, סמטן גיאטסו יכול היה להיות די זועם לעתים. מדי פעם ראיתי אותו סוטר לאחד העוזרים שלו. לפעמים הייתי צריך להביא לו את המקל וזה היה מפחיד גם אותי, מכיון שגם מלקה אחת היתה כואבת - הוא היה גדול! לעתים מזומנות, הוא נתן יותר מחבטה קטנה. הוא יכול היה לתת הצלפה אמיתית, במיוחד לעוזר שלו דודול, שזה הגיע לו לעיתים קרובות.

"עם הברנש הזה, אין דרך אחרת," סמטן גיאטסו אמר פעם, "הוא יותר מידי מטומטם, וחבטה של מקל חודרת אליו; וזה משפיע לחמישה-שישה ימים לפחות." לאחר מכן דודול היה מתנהג כמו בן אדם אמיתי, בהיר ונעים הליכות – לפחות בהתחלה. ולאחר מכן היה הופך שוב להיות וכחן, מוצא פגמים ומתלונן בקולניות על כל דבר קטן.

כמו אחרים , לטולקו כמובן יש גם רגשות. ראו את מארפה, המתרגם, עם רגשותיו החזקים במידה שלא תיאמן, בוערים כמו להבות. אבל ברגע שמודט מנוסה מתבונן לתוך טבע התודעה, כל מחשבה או רגש נעלמים כמו פתיתי שלג הנופלים על משטח חם. ברגע זה המודט חופשי באמת מכל היצמדות. יחסו של מארפה למילרפה כלל הרבה התעללות, מלים קשות ומכות - אבל זה היה שונה לחלוטין מכעס של אדם רגיל, בכך שלא היה בו בדל של אנוכיות. אתה לא יכול לשפוט אנשים רק לפי התנהגותם.

למרות שטוב ליבו היה חסר גבולות, סמטן גיאטסו יכול היה להיות די זועם לעתים. מדי פעם ראיתי אותו סוטר לאחד העוזרים שלו. לפעמים הייתי צריך להביא לו את המקל וזה היה מפחיד גם אותי, מכיון שגם מלקה אחת היתה כואבת - הוא היה גדול! לעתים מזומנות, הוא נתן יותר מחבטה קטנה. הוא יכול היה לתת הצלפה אמיתית, במיוחד לעוזר שלו דודול, שזה הגיע לו לעיתים קרובות.

"למה שלא תעזוב את זה ?" אמרתי לו לעיתים קרובות, "שום דבר לא עד כדי כך רע. אתה לא זוכר מה קרה לך בפעם

אך הסיפור תמיד היה נגמר כשסמטן גיאטסו שולח אותי להביא את המקל פעם נוספת. אוי לי! פעם, סמטן גיאטסו חבט בו כל כך הרבה פעמים שחשבתי שהוא לא יהיה מסוגל ללכת בבוקר למחרת, אבל כאשר פגשתי את דודול לאחר מכן, הוא ביצע את חובותיו כאילו דבר לא קרה. הסיפור לעיתים קרובות חזר על עצמו, אבל הוא פשוט לא הקשיב. פעם, שאלתי אותו על כך והוא אמר, "זה היה כלום. לא אכפת לי כל כך. זה כואב לרגע ולאחר מכן חולף." גם לו הייתה מסירות רבה לסמטן גיאטסו.

זמן קצר לפני שסמטן גיאטסו נפטר, ביליתי ערבים רבים איתו. הוא היה שוכב במיטתו ואני ישנתי על הרצפה לצידו. לילה אחד, בזמן ששוחחנו, סמטן גיאטסו החל לדבר, בפעם הראשונה, על ההגשמה הפנימית העמוקה ביותר שלו.

"מעולם לא היו לי התנסויות מיוחדות," הוא סיפר לי, "אבל ככל שהשנים חלפו, האמון שלי באמיתות של הדהרמה גדל. עתה אני משוכנע באמת של שלושת הקאיות. בגיל שמונה זיהיתי את טבע התודעה ומאז מעולם לא נטשתי זאת. כמובן שההתמדה שלי התנודדה ולעתים דעתי היתה מוסחת, אבל לרוב דבקתי בתרגול של המצב הטבעי של התודעה." שמעתי אותו אומר זאת רק פעם אחת. מלבד זאת, הוא מעולם לא דיבר על נושאים אישיים כאלה.

לא חשוב היכן הוא היה, לסמטן גיאטסו הייתה השפעה מסויימת על אנשים. לא היו דיבורים ריקים; הוא לא השאיר מקום לשיחות שטחיות, רק שאלות כנות על התרגול, אשר עבורן תמיד היתה לו תשובה. כאשר נתן הוראות, סמטן גיאטסו ידע מראש לאן מילותיו יגיעו - האם ישתמשו בהן היטב או לא.

להדיוטות , שמטרתם העיקרית היא הצלחה ארצית וגידול משפחה, הוא נתן את המנטרה של אוולוקיטשווארה – אום מאני פמה הום - ושעורים על אמון ומסירות. אבל הוא הקדיש תשומת לב מיוחדת לאנשים שהקדישו את חייהם להעמקת ההתנסות וההגשמה שלהם. עם מתרגל רציני, הוא באמת חלק את אשר בליבו.

בכל מקרה, בכל עת שמישהו סיים פגישה עמו, הם התמלאו בהשראה עמוקה והערצה.

הרבה יוגים טנטריים זקנים חיו סביב מנזר לאצ'אב, וכל אימת ששמעו שסמטן גיאטסו חזר הביתה, הם מיד היו מתקבצים בחדרו לקבל שיעורים על ההשקפה של הדזוגצ'ן. לעיתים הם נשארו כל הלילה, ולא עזבו עד הבוקר. מודטים אלה, חסידיו הקרובים ביותר, השתאו מול הבהירות של שיעוריו - ולא היה קל להרשים מודטים מנוסים אלה.

יוגים זקנים אלה אהבו את סמטן גיאטסו והרגישו שתודעתו הייתה בלתי מופרעת לחלוטין. לאמיתו של דבר, כל מי שהזדמן לו לדון בתרגול המדיטציה איתו תמיד יצא נפעם - לא משנה מי, לא משנה כמה מלומד היה. אפילו מלומדים גדולים המחזיקים באוקיינוסים של לימוד נתמלאו ענווה בכל שיחה עם סמטן גיאטסו על נושא ההתנסות במדיטציה. לבסוף, הרושם ההתחלתי של בטחון עצמי היה נמוג כולו והם לא יכלו להימנע מלבקש ממנו ללמדם, שואלים שאלה אחרי שאלה.

כאשר סמטן גיאטסו נתן את תרגול המדיטציה המהותי, נוכחותו המלכותית היתה קורנת בעוצמה גדולה מאי-פעם, מפחידה אפילו את הקנפו המלומד ביותר. ככל שהרבו לדבר עם סמטן גיאצו, כך ראו עד כמה בלתי-מנוצח היה בטחונו. ביטחון בלתי מעורער זה הוא סימן לתרגול מעמיק והתנסות אישית.

זה טיבו של המורה שהיה לי.

טולקו אורגיין רינפוצ'ה, (1920-1996) למד ותרגל את הלימוד של זרמי הקאגיו והנינגמה של הבודהיזם הטיבטי והיה מחשובי המורים הרוחניים של הדזוגצ'ן בזמנו. מובאה זו עובדה מתוך ספר זכרונותיו, "Blazing splendor: The Memoirs of Tulku Urgyen Rinpoche " כפי שסופרו לאריק פמה קונסנג ומרסיה בינדר שמידט. הספר יצא לאור בהוצאת רנג'ונג ישה, 2005.

הצטרפות לקבלת חדשות הבלוג

חזרה לדף הראשי